עת"מ 40961-08-15 סקעת נ' עיריית רעננה

1.עניינה של הבקשה שלפניי בהארכת מועד לפינוי המזנון, בעיכוב ביצוע פסק דין ובעיכוב חילוט העירבון שהפקיד המבקש. במוקד הבקשה עומד פסק הדין שניתן על ידי מותב זה, בתאריך 27.12.2015 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נדחתה עתירתו של המבקש, בגדרה התבקש להורות על ביטול החלטת הרשות לבטל את הסכם הרשות שנחתם עם המבקש באשר להפעלת מזנון בבית הספר רימון ברעננה ולדרוש את פינויו מבית הספר.

2.לטענת המבקש, נפלו בפסק הדין טעויות משפטיות ועובדתיות הפוגעות בו בצורה חמורה. על כן, יש לאפשר לו למצות את זכויותיו באמצעות ערעור אל בית המשפט העליון. עוד הוסיף המבקש, כי יש לשמור על "הסטאטוס קוו", על ידי עיכוב פינויו מבית העסק שהוא מפעיל כמזנון. המבקש הדגיש שמצב בריאותו קשה והוא נסמך על ההכנסה ממכירת דברי המזון לתלמידים בבית הספר, וכי אין לו מקור פרנסה אחר.

3.המשיבה התנגדה לבקשה. המשיבה תמכה יתדותיה בקביעות שבפסק הדין, לרבות הליקויים בהפעלת בית העסק של המבקש והצורך בהסדרת פעילות הקפיטריות בכל בתי הספר בעיר רעננה. המשיבה הדגישה כי היא כבר מצויה בעיצומו של הליך המכרז. כל עיכוב בפינוי המבקש מבית הספר עלול לסכל את המשך המכרז ולמנוע מכירת מזון איכותי ובריא לתלמידי בית הספר.

דיון והכרעה:

4.במסגרת הבקשה דנן עתר המבקש לשני סעדים עיקריים: הראשון, הארכת מועד לפינויו של המבקש מבית ספר רימון; והשני, עיכוב ביצועו של פסק הדין ביחס לתשלום הוצאות המשפט ולחילוט העירבון שהופקד על ידי המבקש במסגרת ההליכים לסעד זמני בעתירה.

5.ביום 20.8.2015, בד בבד עם הגשת העתירה נשוא פסק הדין, הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני. ביום 30.8.2015 ניתנה החלטה על ידי השופט י' קינר, במסגרתה נקבע כי על אף שסיכוי העתירה להתקבל נמוכים, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת עיכוב פינויו של המבקש מבית הספר (להלן: "ההחלטה"). על כן, נקבע בהחלטה בזו הלשון:

"נוכח האמור לעיל מצאתי מקום להיעתר לבקשה באופן שניתן צו זמני לפיו תימנע העירייה מלהפסיק את פעילותו של המבקש במזנון המופעל על ידו בבית הספר ו/או לפנותו מהמקום, וזאת עד 20.1.16 או עד מתן פסק דין בעתירה, לפי המוקדם יותר. פרק הזמן שנקבע לעיל הוא פרק זמן של 6 חודשים מיום משלוח המכתב מיום 20.7.15 על ידי העירייה לסקעת, פרק זמן הנראה הולם על פני הדברים את נסיבות המקרה, מבחינת פרק הזמן הראוי למתן הודעה מוקדמת."

[פסקה 17 להחלטה]

המבקש לא פנה אל בית המשפט העליון ולא ביקש להלין על ההחלטה שניתנה בעניינו במסגרת הבקשה לסעד הזמני בעתירה.