עת"מ 40507-02-15 הולצמן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן ואח'

עתירת העותר מכוונת כנגד החלטת משיבה 3, וועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז ת"א מיום 24.12.14 (להלן: "ההחלטה"), שבמסגרתה נדחה ערר העותר כנגד החלטת משיבה 1, שלא לשלוח לעותר הודעה אישית בהתאם לסעיף 149(א)(2א)(ג) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), במסגרת הליכי פרסום של בקשה להיתר מכוח תמ"א 38 שהוגשה על ידי משיבה 2.

עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת :

1.עניינה של הבקשה להיתר הוא הריסת שני בניינים (מחוברים ביניהם) בני שתי קומות על עמודים הנמצאים ברח' רננים 2-4 ברמת גן, בגוש 6203 חלקה 141, ובניית שני בניינים בני 9 קומות כל אחד (להלן: "הבקשה").

2.העותר מתגורר בדירה בקומת הקרקע בבניין בן שתי קומות ברח' רננים 3 ברמת גן, אשר נמצא מול הבניינים נשוא הבקשה להיתר, דהיינו מעברו השני של רחוב רננים.

3.הבקשה להיתר (שכללה גם הקלות) פורסמה להתנגדויות לפי סעיף 27 לתמ"א 38 ובהתאם לסעיף 149 לחוק. פרסום זה כלל מודעות בשלושה עיתונים, תליית שלטים בחזית החלקה ושליחת הודעות אישיות לבעלי הזכויות הקבועים בחוק, כמפורט בתצהירו של עו"ד עודד גלברד (ראה במסגרת נספח ו' לתגובת מטעם משיבה 2). העותר לא היה בין אלה שאליהם נשלחה הודעה אישית אודות הבקשה להיתר.

4.העותר לא הגיש התנגדות לבקשה.

5.בתאריך 7.5.14 דנה וועדת המשנה של משיבה 1 בהתנגדויות שהוגשו לבקשה, ולאחר שהחליטה לדחותן, אישרה את הבקשה בשינויים מסוימים (ראה נספח א' לתגובת משיבה 1).

6.בתאריך 12.6.2014 הגיש העותר ערר בפני משיבה 3 (ראה נספח א' לעתירה) שבמסגרתו הלין בין השאר על כך שלא נשלחה לו הודעה אישית, סיבה שבגללה, לטענתו, לא הגיש התנגדות לבקשה במועד הרלוונטי. במסגרת הערר הנ"ל, העותר שטח גם את נימוקי ההתנגדות שלו לגופה של הבקשה, על מנת שמשיבה 3 תדון בהם לגופם ככל שתסבור שיש להעניק לו זכות ערר.

7.בתאריך 24.12.14, לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליטה משיבה 3 לדחות את הערר בקובעה, כי סעיף משנה (ג) של סעיף 149 (2א) לחוק מקנה שיקול דעת לוועדה המקומית למי לשלוח הודעה אישית כחלק מהליכי הפרסום. יש לקבל את טענת הוועדה המקומית שאין זה סביר שבכל מקרה ומקרה היא תבצע בדיקה בשטח לגבי השאלה אילו נכסים עלולים להיפגע מהגשת בקשה לפי תמ"א 38, שכן הדבר יחייב הוצאת אנשים לשטח, יצריך כוח אדם ומשאבים ויפגע ביעילות התכנונית. סביר אפוא שהוועדה המקומית תקבע כללים ועקרונות באילו מקרים היא שולחת הודעות פיזיות. בדומה, סבירה החלטת הוועדה המקומית להיזקק בהשאלה לאמור בפס"ד וינטר שדיבר על "כביש שכונתי צר" ולקבוע, בהתאם, שככל שמדובר בבעלי נכסים מעברו השני של הרחוב, יישלחו הודעות אישיות רק מקום שבו מדובר בזכות דרך שקטנה מ-6 מ' ולפיכך לא חלה על הוועדה המקומית חובה להמציא לעותר את הבקשה. מכאן העתירה שבפני.

עיקרי טיעוניו של העותר בקצרה: