עת"מ 39578-11-14 עסאף נ' עיריית מעלות תרשיחא

הרקע לעתירה:

בפני עתירה, אשר הוגשה נגד עיריית מעלות תרשיחא, למתן סעד הצהרתי לפיו המשיבה או מי מטעמה אינם רשאים לגבות מהעותר בדרך של גביה מנהלית, באמצעות פקודת המיסים (גבייה) או כל חוק אחר, חובות ארנונה בגין הנכס הנמצא במרכז המסחרי "כאן זמאן" בתרשיחא. עוד מבקש העותר לבטל את כל החיובים שהוטלו עליו עד לתקופה 01/10/13, מאחר שלטענתו הנכס היה בתקופה זו בחזקת חברת ח.ל.ס. לבניה בע"מ (להלן: "ח.ל.ס.") או חברת ל.פ. אבטחה בע"מ (להלן: "ל.פ."). כן מבקש העותר לבטל את החיוב עבור חודש 12/2013 בשל עבודות שיפוץ שבוצעו בנכס בתקופה זו. העותר מבקש להפסיק הליכי גביה ככל שהחלו על ידי המשיבה.

מדובר בנכס במרכז המסחרי בתרשיחא, אשר בהתאם לרשום בספרי העירייה הוחזק על ידי חברת ל.פ. עד לתאריך 31.12.2011. בהתאם להודעות שנמסרו לעירייה שינתה העירייה את פרטי המחזיק בנכס החל מיום 1.1.12 והנכס נרשם על שם חברת ח.ל.ס. העותר נרשם כמחזיק בנכס וחויב בארנונה בספרי העירייה בהתאם לנספח להסכם מכר מיום 7.9.11, בו צוין כי המוכרת, חברת ח.ל.ס. תחוב בארנונה בגין הנכס וזאת עד ליום 30.9.12. לאור האמור בנספח להסכם החל מיום 1.10.12 נרשם העותר כמחזיק בנכס. מתאריך 1.1.14, עת ניתנה הודעה בדבר חילופי מחזיקים, נרשם מאן דהוא אחר כמחזיק בנכס.

לטענת העותר נודע לו אודות חוב הארנונה בגין הנכס רק ביום 14/07/13 ובאותו מועד פנה למחלקת הארנונה, באמצעות ב"כ שהינו בנו, וטען כי מי שחייב בחוב היא חברת ח.ל.ס. או חברת ל.פ. וכי הינן חייבות יחד או לחוד במלוא חוב הארנונה.

יצוין כי העותר כבר הגיש בעבר עתירה נגד הליכי הגביה המנהליים שעניינם בחוב הארנונה שבנדון (עת"מ 43697-06-14 אשר נדחתה על ידי בימ"ש זה מאחר שהוגשה ללא שמוצה הליך מנהלי בפני הממונה על הארנונה).

לאחר דחיית העתירה הקודמת הגיש העותר, באמצעות ב"כ, ביום 08/07/14 השגה על חוב הארנונה ובקשה לעיכוב הליכי גבייה עד למתן החלטה בערר. במקביל הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת השגה. במסגרת ההשגה ביקש העותר לבטל את כל החיובים שהוטלו עליו בנוגע לתקופה 01/10/12 עד 01/10/13 וכן עבור חודש 12/13 (בשל שיפוצים). הבקשה להארכת מועד להגשת השגה נדחתה על ידי גזבר העירייה ביום 24/08/14, מהטעם שבנסיבות המקרה לא נראה שיש מקום להפעיל את הסמכות להארכת מועד. כן צוין כי בבקשה נטען כי הפרוצדורה הקבועה בחוק לעניין הליכי השגה וערר לא הייתה נהירה לעותר, אך העותר היה מיוצג כבר בעת פנייתו הראשונה למחלקת הגביה לפני למעלה משנה. עוד נכתב בתשובה לבקשה כי נשלחה לעותר תשובה מנומקת ומפורטת לפנייתו על ידי יועמ"ש העירייה וגם לגופו של עניין לא נראה שיש ממש בטענות העותר (המבקש שם), היינו, גם אם תיענה בקשתו להארכת מועד להגשת ההשגה, סביר שזו תידחה וכן הערר, ככל שיוגש. על כן נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת השגה.

העותר הגיש ביום 23/09/14 בקשה נוספת, שכותרתה "ערר על ההשגה בעניין חוב ארנונה...", אך בקשה זו או ערר זה לא הוגשו לוועדת הערר על פי התקנות אלא למחלקת הגביה בעירייה. לטענת ב"כ העותר, נאמר לו על ידי הפקידה שקיבלה את הבקשה/ערר כי היא תעביר זאת לגורם הרלוונטי או לוועדה הרלוונטית. גם בקשה זו נדחתה ביום 1/10/14 על ידי גזבר העירייה (מנהל הארנונה) בנימוק שמשנדחתה בקשת העותר להארכת מועד להגשת השגה, לא ניתן להגיש ערר לוועדת הערר לארנונה ומאחר שלוועדת הערר לארנונה כלל אין סמכות לדון בערר משלא הוגשה השגה במועד. על רקע החלטות מנהל הארנונה ונגד הגביה המנהלית הננקטת נגד העותר הוגשה העתירה שלפני.

טענות העותר:

העותר הינו תושב הכפר מעליא, בן 74. העותר טוען כי ביום 14/07/13 קיבל לראשונה הודעה טלפונית כי על הנכס שבנדון רובץ חוב ארנונה. נטען כי הודעה בכתב על החוב מעולם לא הגיעה לידיו. מיד עם היוודע לעותר על החוב, הגיע ב"כ העותר, שהינו בנו, לעירייה לגב' שרה ממחלקת הארנונה לברר את פשר החוב. נטען כי עוד באותו היום, 14/07/13, ב"כ העותר הגיש השגה על החוב ובה טען כי מי שחייב בחוב הוא חברת ח.ל.ס. או חברת ל.פ. וכי הינן חייבות יחד ולחוד במלוא חוב הארנונה הואיל והנכס היה מושכר לחברת ל.פ. בהתאם להסכם שכירות אשר התחייבה לפיו לשלם ארנונה עד וכולל ליום 31/03/14. לחילופין נטען כי החוב עד וכולל ליום 01/10/13 יחול על חברת ח.ל.ס. הואיל שהנכס נמסר לעותר אך ורק ביום 02/10/13. יצוין כבר עתה כי המסמך שנכתב מאת ב"כ העותר למחלקת הארנונה של המשיבה ביום 14/07/13 אינו נושא כותרת "השגה" ולא מצוין במסמך זה כי מדובר ב"השגה". יצוין גם כי המשיבה טוענת כי לא קיבלה את הפניה בכתב הנ"ל.

העותר טוען כי לא קיבל תשובה להשגתו וביום 02/04/14 קיבל הודעה על דרישת תשלום חוב (מסים) – התראה לפני עיקול מיום 12/03/14 ובה מצוין חוב על סך 17,064.8 ₪. ביום 22/04/14 הוגשה בקשה למשיבה, למחלקה המשפטית, בה התבקשה לבטל את כל החיובים שהוטלו על העותר ופורט מדוע לטענתו אין לחייבו בתשלומי הארנונה בגין התקופה הנ"ל. העותר טוען כי ביום 22/05/14 קיבל הודעה על עיקול לחשבון הבנק במרכנתיל דיסקונט, ע"ס 12,110.60 ₪. כן טוען העותר כי לאחר קבלת הודעת העיקול, ב"כ העותר קיבל שיחה טלפונית מהמשיבה לפיה יש להתעלם מכל עיקול וזאת עד להודעה חדשה. מאידך, התקשרו מהבנק בשל עיקול על חשבון הבנק וצו למימוש כספים בחשבונו של העותר.