עת"מ 37161-03-16 דוד צ'צק ייזום והשקעות בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון חדרה ואח'

1.המערערת הייתה בעלת הזכויות במקרקעין בחלק מגוש 10336 חלקה 112 הנמצאים ברח' הלל יפה 13, חדרה אשר הופקעו על ידי המשיבה, כפי שיפורט להלן (להלן: "המקרקעין שהופקעו").

בעתירה מבקשת העותרת לקבלת סעדים רבים, מרביתם אינם בסמכות בית משפט זה (כמו ביטול ההפקעה עקב אי חוקיותה, פיצוי בגין ההפקעה, קבלת קרקע חלופית, ועוד). בדיון שהתקיים בעתירה צמצמה העותרת את טענותיה ועמדה על טענתה המרכזית – כי יש להורות על ביטול ההפקעה עקב זניחת המטרה לשמה הופקעו המקרקעין על ידי המשיבה 2 - היא עיריית חדרה (להלן: "העירייה"). לפיכך אדרש להלן אך ורק לסוגיה זו.

אקדים ואומר כי לא שוכנעתי שמטרת ההפקעה נזנחה על ידי העירייה. על כן יש לדחות את העתירה.

רקע בקצרה

2.ביום 12.7.1984 פורסמה ברשומות למתן תוקף תכנית חד/765 (להלן: "התוכנית המפקיעה"). ביום 5.9.2002 פורסמה בילקוט הפרסומים 5110, הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 בדבר הפקעת המקרקעין (ראו נספחים א' וב' לכתב התשובה). אציין כי גודל חלקה 112 בשלמות הינו 2081 מ"ר. מהחלקה הופקע שטח של 459 מ"ר המהווה כ-22% משטח החלקה. לפיכך העותרת לא הייתה זכאית לקבלת פיצויי הפקעה (השטח שהופקע נפל מ- 40%). על פי התכנית המפקיעה יועדו המקרקעין המופקעים לייעוד ציבורי – שטח ציבורי פתוח. ביום 22.3.2007 פורסמה ברשומות למתן תוקף תכנית חד/1212 שמטרתה: "יצירת מרכז עירוני פעיל המשלב פונקציות ציבוריות ותרבותיות מרכזיות בצד מגורים מסחר ומשרדים" (להלן: "תוכנית חד/1212"). על פי תכנית חד/1212 מיועדת החלקה לאזור משולב של שטח ציבורי פתוח ומבנה ציבור.

טענות העותרת

3.העותרת טוענת כי יש לבטל את הפקעת המקרקעין מחמת השתהות במימוש התוכנית ומטרתה. לטענתה, המועד לביצוע התוכנית חלף לכל המאוחר בשנת 1994 כאמור בסעיף 28 לתקנון התוכנית, שם נקבע כי התוכנית תבוצע בתוך 10 שנים מיום אישורה כחוק. העותרת מדגישה את חוסר המעש של העירייה במהלך כל השנים המלמד לטענתה כי לא היה לעירייה כל צורך במקרקעין שהופקעו.

4.עוד טוענת העותרת כי המשיבות לא הציגו כל תכנית קונקרטית במשך כל השנים שחלפו מעת ההפקעה באשר לשימוש במקרקעין שהופקעו, מועד מימוש ו/או בניה על שטח זה. כמו כן נטען כי העירייה לא תפסה חזקה במקרקעין שהופקעו ומכאן שהמקרקעין לא היו דרושים לה. בעניין זה מציינת העותרת כי העירייה עשתה שימוש בפועל בחלק אחר של החלקה (בחזית הבניין) ובכך הביעה למעשה את דעתה כי אין לה עוד צורך במקרקעין שהופקעו. זאת ועוד, העירייה נתנה הסכמתה במהלך כל השנים כי העותרת או מי מטעמה יעשו שימוש במקרקעין לצורך חניית כלי רכב, ומכאן מתחייבת המסקנה כי אין לעירייה כל צורך במקרקעין שהופקעו.

5.העותרת עומדת עוד על חובת ההגינות של הרשות לפעול בשקידה סבירה אף בנושא הגשמת הצורך הציבורי בגינו הופקעו המקרקעין וזאת בתוך זמן סביר. לטענתה, התקיים במקרה זה שיהוי במימוש מטרת ההפקעה הן מהפן הראייתי והן מהפן המהותי. העותרת סבורה כי מתן זכות חניה במשך כל השנים מצביע על זניחת מטרת ההפקעה בפן הראייתי, והעדר שקידה ראויה במימוש מטרת ההפקעה מקיים את הפן המהותי של השיהוי. לעניין זה נסמכת העותרת על ההלכה שנקבעה בעניין עע"מ 1369/06 הלביץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (9.7.2008).