ורטון ואח' נ' מר ניר ברקת- ראש עיריית ירושלים ואח'

בעתירה זו נתקפת החלטת המשיבים 2-1 – ראש עיריית ירושלים והעירייה עצמה – לדחות את בקשת העותרת 1 – גב' לורה ורטון, חברת מועצת העירייה – לקבל פרטי מידע שונים. המדובר בפרטי מידע העוסקים בתרומות שגייס ראש העירייה, הן עבור העירייה והן עבור גופים שאינם העירייה. הבקשה הוגשה מכוח סעיף 140א לפקודת העיריות [נוסח חדש], המקנה לחברי מועצת העירייה זכות עיון ובדיקה ב"פנקסי העיריה ומסמכיה". גם פניית חברת המועצה גב' ורטון למשיבה 3 – הממונה על המחוז במשרד הפנים – שתפעיל את סמכותה לפי סעיף 140א(א1) לפקודה ותדרוש מראש העירייה ומהעירייה בצו להעמיד את המידע המבוקש לרשותה – נדחתה.

כפי שיורחב בהמשך, במוקד העתירה עומדת סוגיית פרשנותו של סעיף 140א לפקודה בשני היבטים מרכזיים: ראשית, היקף המידע שניתן לבקש לעיין בו מכוח סעיף זה, בשים לב למשאבים הדרושים לשם הטיפול בבקשה; שנית, האם זכות העיון מכוח סעיף זה חלה גם על מסמכים הנמצאים בידי גופים הנפרדים מהעירייה: אם גופים הנמצאים בשליטת העירייה ואם גופים שלעירייה אין שליטה בהם. והכל מקום שבו למידע שבידי אותם הגופים יש רלבנטיות לעבודתם של חברי מועצת העירייה. וככל שישנה זכות כאמור, עולה השאלה מה היקף החובה שחלה על המשיבים 2-1 לשם מימוש זכות זו.

טרם דיון והכרעה בסוגיות אלה, נעמוד בקצרה (ככל הניתן) על השתלשלות האירועים הרלבנטית לעתירה. בכלל זה – בקשה קודמת ועתירה קודמת שנדחתה; ולאחריה פסק דין של בית המשפט העליון בערעור, שקדם אף הוא להליך זה שלפניי.

הבקשה הקודמת

כנזכר לעיל, הבקשה מושא העתירה הנוכחית היא מעין "גלגול שני" של עניין זה. עוד בשנת 2013 הגיש העותר 2, מר יוסף פפה אללו, (אשר היה חבר מועצת העירייה באותה עת) בקשה דומה. התבקש בה עיון ב"רשימת התרומות שהצליח לגייס ראש העיר במהלך הקדנציה ובפרט התרומה שהושגה עבור פורמולה 1".

ויובהר כבר כאן, שאין מחלוקת שהמשיב 1 – ראש העירייה, מר ברקת – גייס תרומות למטרות שונות הקשורות לעיר ירושלים. דבר זה אף פורסם בהודעות לעיתונות שהוציאה העירייה עצמה (נספחים י' ו- י"א לעתירה). בהודעות אלה צוין סך התרומות הכולל שגויס על ידו, העומד על מאות מיליוני שקלים, וכן פירוט של הסכומים שגויסו לתחומים השונים, תוך פירוט פרויקטים ומטרות שונות שעבורם גויסו תרומות. כך לדוגמה צוין בנספח י"א, שעוסק בתרומות שגויסו בשנת 2014, שגויסו תרומות בסך כולל של 240 מיליון ש"ח, בין היתר עבור בצלאל, משכנות שאננים, שבילי אופניים ועוד. בהודעות אלה גם נכתב מפורשות שגויסה תרומה עבור אירועי הפורמולה שנערכו בעיר ירושלים, שבמסגרתם נערך אירוע ראווה של רכבי מירוצים ברחובות העיר. במודעה שנוגעת לגיוס תרומות בשנת 2014 צוין שנתרמו למטרה זו 1.2 מיליון דולר.

לאחר מספר חודשים שבמהלכם התקיימה התכתבות בין הצדדים, בעניין בקשת העיון כאמור, התקבלה תשובתם הסופית של המשיבים 2-1, אשר דחתה את בקשת העותר 2 לקבל את זכות העיון. זאת בנימוק שהתרומות השונות מועברות ישירות לגופים השונים. על כן הוצע לעותר 2 לפנות לאותם גופים בבקשה לקבל את המידע. בהקשר זה חשוב לציין, שכשבועיים לפני תשובה זו פנה העותר 2 למשיבה 3 – הממונה על המחוז – בבקשה שזו תפעיל את סמכותה בהתאם לסעיף 140א(א1) ותורה למשיבים 2-1 לאפשר לעותר 2 לעיין במידע שהתבקש. מספר ימים לאחר תשובת המשיבים 2-1 ועוד טרם שניתנה תשובת המשיבה 3, הגיש העותר 2 עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים בירושלים נגד החלטת המשיבים 2-1 לדחות את בקשתו (עת"מ 8167-03-14 אללו נ' ראש עיריית ירושלים). זוהי העתירה הקודמת בנדון, ובשל הרלבנטיות שלה לחלק מהמחלוקות בעתירה הנוכחית, נעמוד על עיקריה וההכרעה שבאה בה ובערעור עליה.

העתירה הקודמת

בעתירה בעניין הבקשה הקודמת נטען בידי העותר שם (הוא העותר 2 בהליך שלפניי), שהמסמכים שהתבקשו – שהם כאמור מסמכים על תרומות שגייס ראש העירייה המשיב 1 – נכנסים בגדר "פנקסי העירייה ומסמכיה" שעליהם חל סעיף 140א לפקודה. על כן היה על המשיבים שם – הם המשיבים 2-1 בהליך שלפניי – להעמידם לעיונו. כמו כן נטען שיש חשיבות בגילוי מידע זה, נוכח החשש שהתורם יצפה לקבלת תמורה בעבור תרומתו, ולשם פיקוח על המטרות שעבורן מגויסות תרומות.