עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
35653-07-16
11/09/2016
|
בפני השופטת:
חני סלוטקי
|
| - נגד - |
העותרים:
1. פביאן זיו
2. האגודה לזכויות האזרח בישראל
|
המשיבים:
1. עיריית שדרות
2. משרד הרווחה והשירותים החברתיים- המשרד הראשי
|
| החלטה |
בפני בקשת העותרות- זיו פביאן והאגודה לזכויות האזרח (להלן: "העותרת 1" או "העותרת 2 " בהתאמה), לפסיקת הוצאות במסגרת העתירה מושא הבקשה.
הרקע לבקשה שבפניי בעתירה באמצעותה נתבקש בית המשפט להורות לעיריית שדרות (להלן: "המשיבה 1") להחליף לעותרת 1 את העובדת הסוציאלית אליה שובצה, ולהכין נוהל לטיפול בהחלפת עו"ס. בעתירה הוסבר כי נוכח יחסי העבר בין העותרת לבין העובדת הסוציאלית אליה שובצה, לא יכולים להתקיים ביניהם יחסי אמון הנדרשים בטיפול סוציאלי.
קודם להגשת העתירה נעשו פניות, הן בעל פה והן בכתב, מצד העותרת וכן מצד העותרת 2- האגודה לזכויות האזרח, ואולם כל הניסיונות לשנות את עמדת העירייה כשלו. רק לאחר הגשת העתירה ובעקבותיה שונתה עמדת העירייה.
בהתאם לכך, ביום 24.7.16 הודיעו הצדדים לעתירה לבית המשפט כי הגיעו להסכמה וכי כל הסעדים שהתבקשו בעתירה נתקבלו במלואם על ידי העירייה. עם זאת, המשיבה מסרבת לשאת בהוצאות העותרות ומכאן הבקשה שבפניי.
לטענת העותרות, הן זכאויות להוצאות מהמשיבה 1 בהתאם להלכה ולמבחנים שנקבעו על ידי בית המשפט בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד, מח(4) 217 (1994).
לטענתן, אין מחלוקת כי הסעדים ניתנו במלואם רק בעקבות הגשת העתירה וכי הרשות סירבה, באופן רשמי ובכתב לבקשת העותרות, קודם להגשת העתירה.
עוד טענו העותרות, כי עובר להגשת העתירה היו בפני המשיבה כל הנימוקים שנכללו בעתירה ואף עלפי כן, המשיבה 1 אילצה את העותרות להגיש עתירה, להשקיע משאבים ושעות עבודה רבות שניתן היה לחסוך אילו הייתה המשיבה 1 פועלת כדין מלכתחילה.
העותרות הוסיפו וטענו כי עצם העובדה כי המשיבה 1 מיהרה לתקן דרכיה ובכך למעשה חסכה את הצורך לקיים דיון, היא ראויה ומהווה שיקול רלוונטי לעצם קביעת גובה ההוצאות, אולם לא לעצם השתתן.
העותרות ביקשו מבית המשפט לפסוק הוצאות על פי שיקול דעתו.
המשיבה 1 התנגדה לבקשת העותרות. ב"כ המשיבה טען כי במבט ראשון הסכים לפסיקת הוצאות סימליות כנגד העיריה, אולם אלו הותנו באישורו של החשב המלווה של העירייה.
ב"כ המשיבה הוסיף כי בין לבין, התקבלה התייחסותו של מר יגאל לוי- סגן מנהל אגף הרווחה, לעתירה ובעקבותיה סבור ב"כ המשיבה כי אין מקום כלל לפסיקת ההוצאות נגד העירייה.
על פי האמור במכתבו של מר יגאל לוי, העותרת כלל לא הגיעה ולא עברה הליך מסודר של פתיחת תיק, הליך שבמסגרתו הפונה עובר ראיון ראשוני לאחריו מתקבלת ההחלטה האם לפתוח לפונה תיק ואם כן, אצל איזו עו"ס. כאמור, העותרת לא הגיעה לפתוח תיק כאמור ועל סמך בירורים שערכה בעצמה מיהי העו"ס של האזור שלה, התנגדה לשיבוץ אליה. העותרת הוזמנה לפתוח תיק כמקובל ולעבור ראיון ראשוני לאחריו יוחלט האם לפתוח בעבורה תיק וכן לאיזה עו"ס תשובץ.
לטענת ב"כ המשיבה, העירייה לא המתינה למועד הדיון, לא עמדה על הצורך בפתיחת תיק כנדרש ולא המתינה להליך הערר שהיה עשוי להפתח, ככל הנראה במידה והעותרת לא הייתה מרוצה מהחלטת השיבוץ.
לטענתו, עם קריאת העתירה הוחלט באופן מיידי לסייע בידי העותרת ולפיכך, פנה ב"כ המשיבה במיידית לב"כ העותרת והודיע על החלטת העירייה כאמור, לשבצה לעו"ס אחרת, כבקשתה.
ב"כ המשיבה הדגיש כי העירייה לא "תיקנה דרכיה" כטענת העותרות, שכן "האשם" הראשוני רובץ לפתחה של העותרת שכלל לא טרחה לפתוח תיק. אילו הייתה העותרת עושה את המוטל עליה אזי העתירה לא הייתה מגיעה כלל לעולם.
בנסיבות אלו טענה העירייה כי אין מקום לפסיקת הוצאות.