עת"מ 35624-09-16 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ואח'

לפניי בקשה מטעם המשיבה 1 למחיקת העתירה ללא צו להוצאות עקב ביטול המכרז העומד במרכז העתירה.

1.עניינה של העתירה במכרז מס' 13422/2016 לביצוע עבודות עפר ופינוי קרקע מזוהמת (להלן: "המכרז"), אשר פרסמה המשיבה 1. העתירה מופנית כנגד תנאי סף הכלול המכרז ולפיו על מגיש ההצעה להוכיח ביצוע של פרויקט אחד לפחות בחמש השנים האחרונות של חפירה ופינוי של קרקע מזוהמת בעלת זיהום מעל 5,000 TPH שכמות הקרקע המזוהמת הייתה בהיקף של 2 מיליון ₪ לפחות (להלן: "תנאי הסף"). הטענה היא כי מדובר בתנאי סף מכביד ובלתי סביר בנסיבות העניין.

2.חרף בקשת העותרת, לא ניתן צו ביניים העוצר את הליכי המכרז ואת פתיחת המעטפות (החלטה מיום 24.9.2016). בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בבית המשפט העליון.

דיון מקדמי התקיים לפניי ביום 10.10.2016. לדיון התייצבו גם המשיבות 2 ו-3, שגם הן השתתפו במכרז, ותמכו בעמדת העותרת בדבר ביטול תנאי הסף.

לאחר שמיעת הערות בית המשפט ביקשה ב"כ המשיבה 1 פרק זמן של 14 יום כדי להשלים את איסוף החומר ולשקול את עמדת המשיבה ביחס לעתירה. משיבה 1 הודיעה כי לא תקדם את הליכי המכרז מבחינת קביעת זוכה והתקשרות עם מי מהמציעים. בתום הדיון הוריתי על קבלת שורה של מסמכים לתיק בית המשפט, שעניינם סקרי קרקע ודיונים שהתקיימו בקשר אליהם.

3.ביום 27.10.16 הודיעה המשיבה 1 כי במעמד פתיחת תיבת המכרזים התגלה כי כל ההצעות שהוגשו אינן עומדות בתנאי הסף שנקבעו במכרז ומשכך כולן פסולות. נוכח פסילת ההצעות, הודיעה המשיבה 1 על ביטול המכרז ומכאן הבקשה שלפניי.

4.העותרת בתגובתה לא התנגדה למחיקת העתירה שבנדון, אולם זאת בכפוף לחיוב המשיבה 1 בתשלום שכר טרחת עו"ד על סך 57,250 ₪ (בתוספת מע"מ) ולחילופין תשלום בסך 20,000 ₪ (סך ההוצאות הכולל שנפסק לחובת העותרת בהחלטת בית המשפט מיום 24.9.16 ובהחלטת בית המשפט העליון מיום 5.10.16).

5.המשיבות 2-3 מתנגדות לבקשת המשיבה 1, על שני ראשיה. המשיבה 2 טוענת כי יש מקום ליתן פסק דין המקבל את העתירה והקובע כי אין ולא היה מקום להצבתו של תנאי הסף המכביד, שכן זה נקבע על ידי המשיבה 1 באופן שרירותי, ללא כל תשתית עובדתית רלוונטית וללא כל חוות דעת משפטית התומכת בדרישה זו. לטענתה, העובדה כי כל ההצעות שהוגשו אינן עומדות בתנאי הסף היא ההוכחה הניצחת כי הטענות בעניין זה היו מוצדקות וכי יש לקבלן במסגרת פסק דין המקבל את העתירה ואף מנחה את המשיבה 1 באשר לאופן הראוי שבו יש לגבש את תנאי סף במכרזים הבאים. בנוסף, טוענת המשיבה 2 כי יש לחייב את המשיבה 1 בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, שכן המשיבה 2 הופיעה לדיון שנערך במסגרת העתירה, הגישה תשובה בכתב בעתירה עצמה, תגובה במסגרת בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון וכן נדרשה לבקשות והתכתבויות שונות במסגרת הטיפול בתיק.

6.גם לטענת המשיבה 3 יש ליתן פסק דין בעתירה, ולמצער לחייב את ועדת המכרזים בהוצאות משפט, על הצד הגבוה. לטענתה, ועדת המכרזים של המשיבה 1 סירבה לדון בטענות שהופנו אליה בהקשר של תנאי הסף, סירבה להודות בטעות שנפלה בידה וכן נקטה בצעדים חד צדדיים (ביטול המכרז) במטרה להימנע מהכרעה שיפוטית בהליך דנא. המשיבה 3 טוענת כי יש מקום למתן פס"ד על מנת לשדר מסר שלא ניתן להתנהל באופן כה חד צדדי תוך סירוב להפיק לקחים ותוך הפגנת שרירות שלטונית. בנוסף נטען כי יש להשית על המשיבה 1 הוצאות, שכן זו חזרה בה מעמדתה ללא נימוק ממשי או הסבר וללא התייחסות כלשהי לעמדות הצדדים.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה למחיקת העתירה, תוך חיוב המשיבה 1 בהוצאות בעלי הדין האחרים, והכל כפי שיפורט להלן.