לפניי בקשת העותרים לביטול פסק הדין שניתן ביום 8.9.2016, מועד בו הוריתי על מחיקת העתירה.
ביום 4.8.2016 הועברה העתירה מעיון בסעיף 1 לעתירה השתמע כי מי מהעותרים מעלה טענות מכוח היותו יורש, בנסיבות אלו חובה היה להמציא צו ירושה, שכן לא מצאתי כל טעם לנהל הליך הכרוך בזכויות נפטרים באמצעות יורשים לכאורה מבלי שמוצגת אסמכתא משפטית כגון צו ירושה למעמדם, והרי תתכן אפשרות כי אדם מסוים חושב שהוא אמור להיות יורש ובסופו של יום מתברר כי המוריש ציווה רכושו לאחר. התראתי בפני העותרים כי בהעדר פתרון לסוגיה אשקול מחיקתה.
העותרים התעלמו מהחלטתי ולכן החלטתי כאמור ביום 8.9.2016 למחוק את העתירה.
הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 12.9.2016 והמשכה ביום 19.9.2016, תגובת המשיבות הוגשה ביום 25.10.2016. העותרים בחרו לא להגיש תגובה לתגובת המשיבות (על פי נט המשפט החלטתי מיום 25.10.2016 הובאה לידיעת העותרים באותו יום)
בבקשה ביקשו העותרים לבטל את פסק הדין וטענו כי הזדרזו להגיש תביעתם כעת, למרות שטרם השיגו את כל המסמכים הנצרכים, נוכח ההגבלה שניתנה בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (21.3.2013) (להלן – הלכת ארידור) לפיה יש להגיש תביעות שכאלה עד לא יאוחר מיום 21.3.2016.
עוד ביקשו, להאריך את המועד להגשת צווי ירושה/צווי קיום צוואה ב-6 חודשים נוספים, נוכח הקושי בהגשת מסמכים תואמים למקור מאוסטרליה, שם הם גרים היום. בנוסף טענו כי לא פעלו להשגת מסמכים אלה קודם, נוכח כך כי לא ידעו על הזכויות המגיעות להם, בנוסף טענו כי יש להעדיף דיון לגופה של עתירה מאשר דחייתה מסיבה דיונית.
עוד פירטו כי ביום 20.3.2016 הגישו תביעה למתן צו עשה, הצהרתית ופיצויים בעניין זה בבית משפט מחוזי בחיפה, כאשר ביום 19.6.2016 ניתן פסק דין בו נמחקו כל הסעדים העוסקים בתקיפה ישירה של מעשי ההפקעה וזאת נוכח העדר סמכות עניינית. עוד קבעה השופטת שם כי ההליכים בתביעה הכספית הנדונה בפניה יעוכבו עד הכרעה בעתירה המנהלית ככל שזאת תוגש תוך 30 יום. יחד עם הבקשה לביטול פסק הדין הגישו העותרים בקשה לצרף את האפוטרופוס הכללי כבעל דין נדרש וכן עתירה מנהלית מתוקנת.
בהחלטתי מיום 19.9.2016, דחיתי את הבקשה לצירוף האפוטרופוס הכללי לעתירה משטרם ניתנה החלטה בבקשה לביטול פסק דין, כמו כן בשל סיבה זו ובשל כך שלא הוגשה בקשה מתאימה דחיתי גם את העתירה המתוקנת שהגישו העותרים תוך התעלמותם מהשלב בו נמצא ההליך, תיק בו קיים פסק דין לפיו נמחקה העתירה.
המשיבות בתגובתן ביקשו להשאיר את פסק הדין מיום 8.9.2016 על כנו, כאשר טענו כי העותרים לא פועלים כלל לפי הנדרש בתקנות, עת הגישו את התביעה הראשונה במסגרת תביעה אזרחית ולא בהליך מנהלי, הגישו עתירה לביטול הפקעת קרקע מבלי להוכיח זכות בקרקע וכן כי לא המציאו צו ירושה חרף ההחלטה מיום 4.8.2016, עוד טענו כי תחילה הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ללא תצהיר תמיכה.
עוד הוסיפו וטענו כי עתירה צריכה להיות מוכנה לדיון ביום בו היא מוגשת וכן כי העותרים לא פירטו את המועד בו גילו על הזכויות המגיעות להן לכאורה במקרקעין.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני מורה על דחיית הבקשה והותרת פסק דיני מיום 8.9.2016 על כנו.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.