עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
|
34577-01-14
19/08/2014
|
בפני השופט:
אליהו ביתן
|
| - נגד - |
העותר:
פומידין איסמעיל הארון עלי
|
המשיבה:
מדינת ישראל- משרד הפנים
|
| פסק דין |
כללי
1.העותר הוא אזרח סודן. בתאריך 18.6.12 הוא נכנס לישראל שלא כדין, נתפס והועבר למתקן "סהרונים", שם הוחזק במשמורת מכח סעיף 30א' לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 3 והוראת שעה), תשע"ב-2012.
בעקבות בג"צ 7146/12, נג'ט סרג' אדם ואח' נ' היועה"מ (להלן: "בג"צ אדם") שחרר המשיב את העותר ממשמורת ביום 12.12.13 ובאותו מעמד הוציא לו הוראת שהייה מתוקף סעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות.
ביום 15.12.13, העותר ואחרים עזבו את מרכז השהייה וצעדו לירושלים, כדי להפגין נגד התיקון לחוק המאפשר לחייבם להימצא במרכז השהייה. והם לא חזרו למרכז השהייה בתוך 48 שעות מהמועד בו היה עליהם לשוב אליו.
על רקע האמור, החליט ממונה ביקורת גבולות להעביר את העותר למשמורת למשך 90 יום והעותר הועבר למתקן "סהרונים". וביום 6.1.14 בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים אישר את ההחלטה.
2.בעקבות דברים אלה הגיש העותר, ביום 16.1.14, עתירה, בה ביקש לבטל את צו ההעברה למשמורת שהוצא עליו ולבטל את הוראת השהייה שהוצאה לו.
3.ביום 5.2.14 שחרר המשיב את העותר מהמשמורת בה היה נתון והוציא לו הוראת שהייה חדשה.
4.על רקע שחרור העותר מהמשמורת והוצאת הוראת שהייה חדשה לו, כתב העתירה לא התאים עוד לנסיבות והעתירה נדחתה. העותר ערער לבית המשפט העליון והוחלט, בהסכמת המשיבה, להחזיר את ההליך תוך מתן אפשרות לעותר להגיש כתב עתירה מתוקן ומעודכן.
5.ביום 13.7.14 הגיש העותר לבית המשפט עתירה מתוקנת ולאחר מכן המשיבה הגישה תגובה מקדמית לעתירה המתוקנת.
6. העותר תוקף את הוראות השהייה שהוצאו לו וטוען, בעיקר, כי, החלטת המשיב אינה עומדת בהוראות סעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות, המתנה את הוצאת הוראת השהייה בקיומו של קושי בביצוע גירושו של מסתנן, שכן, העותר איננו מגורש מישראל לא בשל "קושי בביצוע גירושו" אלא בשל הסכנה הנשקפת לו בארצו ומדיניות מדינת ישראל שלא להרחיק מסתננים לסודן; העותר הגיש בקשת מקלט ביום 25.11.12 ומאז לא קיבל כל תשובה מהמשיב וכל עוד לא הוכרעה בקשת המקלט שלו, אין להוציא לו הוראת שהייה; הוצאת הוראת השהייה לעותר נעשתה ללא קריטריונים ותוך שרירותיות והפליה; לא נערך לעותר שימוע קודם להוצאת הוראת השהייה; והמשיבה עיכבה את שחרור העותר בכוונה עד לפרסום תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, כדי שהיא תוכל להוציא לו הוראת שהייה בהתאם לתיקון החדש ובכך פעלה כלפיו שלא בתום לב ובהגינות.
7.מנגד, המשיבה טוענת, כי הוראת השהייה שהוצאה לעותר, חוקית וסבירה ואין להתערב בה. לטענתה, יש לראות במסתננים שאינם מורחקים מישראל בשל ההגנה הקבוצתית המוענקת להם או מסיבה אחרת שאינה תלויה בהם, ככאלה שיש קושי בגירושם מישראל וניתן עקרונית להוציא נגדם הוראות שהייה; הוצאת הוראות שהייה למסתננים ששוחררו מהמשמורת בה שהו, בעקבות פסק דין אדם, כמו זו שהוצאה לעותר, מגשימה את תכלית תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות; אין בעצם הגשת בקשת מקלט כדי למנוע הוצאת הוראת שהייה למסתנן שהגיש את בקשת המקלט; הוצאת הוראת שהייה לעותר, ששוחרר מהמשמורת בה היה, אינה שרירותית ואינה מפלה; ניתנה לעותר הזדמנות להשמיע את טענותיו לעניין הוראת השהייה שהוצאה לו; ואין בסיס לטענת העותר כי המדינה פעלה כלפיו שלא בתום לב ובהגינות.