רוזנברג ואח' נ' עיריית אשדוד ואח'

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת רשות הרישוי המקומית באשדוד ליתן היתר לבניית שישה גני ילדים בסמוך לבתי העותרים ברחוב הדולפין באשדוד. העותרים תושבי העיר אשדוד אשר מתגוררים בסמוך למקרקעין נושא העתירה, יוצאים חוצץ כנגד מתן ההיתר לבניית הגנים שניתן ביום 08.03.17 (להלן: "ההיתר" ו"הגנים" בהתאמה). בעתירה התבקש בית המשפט להורות, כי המשיבים – עיריית אשדוד, ראש העיר ומהנדס העיר - מנועים מלבנות את הגנים במקום האמור. יצוין כי בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה ע"י העותרים בקשה למתן צווים ארעיים וצווי ביניים, אך לא ראיתי לנכון לתתם טרם דיון במעמד הצדדים.

בדיון שנערך בפני הוסכם כי הדיון בצו הביניים ובעתירה יאוחד ויינתן פסק דין בעתירה גופה.

העובדות הרלוונטיות בתמצית

על המקרקעין נשוא העתירה המצויים ברובע ד' באשדוד חלה תכנית ד/455/ד בה הוגדר המגרש נשוא העתירה כשטח לבניינים ציבורים וכן תכנית מתאר 78/101/02/3 (להלן: "המגרש"). השימושים המותרים במגרש הוגדרו בתכנית המפורטת 78/101/02/3. בסעיף 7 לתכנית נקבע, כי התכליות והשימושים המותרים במגרשים המיועדים למבני ציבור, כמו המגרש נשוא עתירה זו, יכללו מוסדות חינוך ובכלל זה גן ילדים. באותה תכנית הוגדרו גם זכויות הבניה במגרשים המיועדים למבני ציבור – אלו ששטחם עולה על 3,000 מטר, ואלו ששטחם אינו עולה על 3,000 מטר. באשר למגרש ששטחו אינו עולה על 3,000 מטר – כפי המגרש בענייננו - נקבע בסעיף 10 לתקנון התכנית הנ"ל, כי היתרי בניה למגרשים אלו יינתנו בהתאם לתכנית זו (ואילו לגבי מגרשים ששטחם עולה על 3,000 מטר נדרשת אף תכנית בינוי שתאושר ע"י הוועדה המקומית).

מוסכם אפוא על הצדדים, כי המגרש העתירה נשוא העתירה הינו מגרש המיועד למבני ציבור וכי בהתאם לתוכניות החלות על המגרש, התכליות המותרות במגרש כוללות בניית גני ילדים, והכל בהתאם לזכויות הבנייה שהוגדרו בהן (ראה לדוגמא האמור בסעיף 6 לחוו"ד השמאי מטעם העותרים). אין חולק עוד, כי ביום 08.03.17 ניתן היתר ע"י רשות הרישוי באשדוד לבניית שישה גני ילדים במגרש האמור במבנה דו קומתי. עוד הוברר, כי העבודות במקום כבר החלו אף בטרם הוצא ההיתר, ובעקבות פניית העותרים או חלקם, הוצא צו הפסקת עבודות אשר הופסקו עד להוצאת ההיתר.

עיקרי טענות הצדדים

העותרים טענו טענות רבות כנגד הוצאת ההיתר. העיקריות בהן הינן, כי הוצאת ההיתר נעשתה במחטף שאינו חוקי המיועד לעקוף את מוסדות התכנון, וכי לרשות הרישוי לא הייתה כל סמכות ליתן היתר כאמור, שכן ההיתר נוגד את התכניות הקיימות, ועל כן זו פעלה בחריגה מסמכות וההיתר בטל. הודגש כי רשות הרישוי אינה מוסמכת כלל לדון בבקשה להיתר, עת התוכנית קובעת שהגורם המוסמך הינו הועדה המקומית לתכנון ובניה, ומכאן למצער הייתה חובה לקיים דיון בבקשה להוצאת ההיתר לבניית הגנים, בוועדה המקומית.

עוד הודגש, כי אישור תכנית בצורה מעין זו נוגד את הוראתו המפורשת של חוק התכנון והבנייה, נוגד את חובת הפרסום והיידוע, ונעשה בניסיון לקבוע עובדות בשטח, ולהימנע מלנהל את הליכי התכנון בשקיפות המתחייבת. ההיתר אף נוגד את התכניות הקיימות ועל כן אישור ההיתר הינו בגדר סטייה ניכרת מן התכנית, ולא היה בסמכות רשות הרישוי ליתן את ההיתר. עוד הודגש, כי לא ניתן היה לאשר את הבקשה לבניית הגנים, שכן היא אינה ברת היתר. העותרים הוסיפו וטענו, כי החלטת המשיבים, מעבר להיותה מנוגדת לחוק ובלתי סבירה באופן קיצוני, פוגעת באופן בלתי הפיך בזכויות היסוד שלהם, בין היתר באיכות החיים בסביבת מגוריהם, תוך סיכון חיי אדם בשל עומס תחבורתי על הרחוב. שכן המדובר ברחוב צר שלא יוכל להכיל את כלי הרכב הרבים שיגיעו לגנים. הוטעם, כי לא ניתן לאשר בניית הגנים בהעדר כל תכנית תחבורתית וללא מתן מענה לבעיות תחבורה קשות, קיימות ועתידיות; וכי לא עודכנו כלל מקומות חניה במסגרת ההיתר, וזאת בניגוד לדין ואף לתוכנית המחייבת חנייה במסגרת המגרש.

בהשלמת הטיעונים בכתב שהוגשה על ידי העותרים חזרו העותרים וטענו, כי לבית משפט זה הסמכות והחובה להיזקק לעתירה, וזאת בתשובה לטענת המשיבים לפיה בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה שכן על החלטת של רשות הרישוי ניתן להשיג רק על ידי הגשת ערר לוועדת הערר, וזאת בטרם פנייה לבית משפט לעניינים מנהליים. עוד יוער, כי בהשלמת הטיעונים ובדיון בעל פה נטענו טענות נוספות – חלקן לראשונה - הנוגעות אף לכך שההיתר אינו תואם את הוראות התוכנית המפורטת שחלה על המגרש - בהתייחס בנוסף לאספקת חשמל; להימצאות חדר טרנספורמציה וכיו"ב (ראה סעיף 7 להשלמת הטיעונים מיום 29.3.17).

המשיבים מנגד, ביקשו לדחות את העתירה. הודגש שאין כל ממש בטיעוני העותרים, שכן ההיתר ניתן על פי התכניות הקיימות ולכן היה בסמכות רשות הרישוי לאשרו. ההיתר ניתן לאחר קבלת כל האישורים, זאת כעולה מהפרוטוקול שהוגש של דיון ברשות הרישוי בחודש מאי 2016, אשר לאחריו נדרשו תיקונים שונים טרם מתן ההיתר. עוד צוין, כי ההיתר ניתן רק בחלוף 10 חודשים ולאחר שהושלמו כל הבדיקות והאישורים הנדרשים ובוצעו התיקונים הנדרשים (לדוגמא הקטנת שטחי השירות בקומת הקרקע). עוד טענו המשיבים, כי באם העותרים טוענים שההיתר ניתן שלא כדין בשל כך שכלל סטייה מהתכניות הקיימות, הרי טענותיהם צריכות להידון בפני וועדת הערר שלה הסמכות לדון בעניינים אלו, ולא היה מקום לפניית העותרים לבית משפט זה, טרם פנייה לוועדת הערר.

המשיבים טענו אף להרחבת חזית על ידי העותרים וביקשו שבית המשפט יתעלם מהטיעונים החדשים של העותרים, הן בדיון בעל פה והן בהשלמת הטיעונים בכתב, ומהראיות שצורפו ללא רשות (כגון כתבות מעיתון).

דיון והכרעה