עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
28425-08-14
07/01/2015
|
בפני השופטת:
שירלי רנר
|
| - נגד - |
עותר:
מאמון בדארנה
עו"ד נידאל סיאגה
|
משיבים:
1. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים
2. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית
3. שירות הביטחון הכללי
4. היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון
|
| פסק דין |
עתירה להתיר את כניסתו של העותר מג'נין לישראל לצרכי מסחר ועסקים.
1. על פי העתירה העותר, יליד 1970, הינו תושב העיר ג'נין ומשמש כבעליה של רשת אופנה. בקשתו של העותר להיכנס לישראל לצרכי מסחר ועסקים סורבה מסיבות שאינן ברורות. לטענת העותר הוא מעולם לא נעצר בגין ביצוע עבירה פלילית ו/או לאומנית ואף שהגיע עשרות פעמים למת"ק בגלבוע כדי לברר מדוע הוטלה המניעה, מעולם לא עוכב ו/או נעצר על ידי המשיבים. הנימוק שניתן בסופו של יום בעקבות פנייה לפרקליטות הוא כי הסיכון הביטחוני הנשקף מהעותר גובר על רצונו לעבוד בישראל. מאחר והתשובה שניתנה אינה מנומקת, ולעותר לא ניתנה כל גישה למידע שעל יסודו התקבלה ההחלטה, קיים לטענת העותר חשש לקיומם של שיקולים זרים וכי ההחלטה התקבלה ללא בדיקת התשתית העובדתית. עוד טוען העותר כי לא ניתנה לו זכות שימוע עובר לקבלת החלטה בעניינו.
לטענת ב"כ המשיבים ההלכה היא כי אין לתושבי האזור זכות שבדין להיכנס לישראל לצרכי מסחר או צורך אחר ודי בכך לצורך דחייתה של העתירה. לגופו טוענים המשיבים כי דינה של העתירה להידחות לאור היותו של העותר פעיל חז"ע ובעל קשרים לפעילי טרור. עוד מציינים המשיבים בתגובתם כי חובת ההנמקה ועומקה בהתאם לחוק לתיקון סדרי מנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 תלויים בנסיבות המקרה ומורכבותו. הפטור הקיים בחוק מחובת הנמקה כשיש במסירת המידע כדי לסכן את בטחון המדינה, רלוונטי לבקשות שבבסיס סירובן עומדת מניעה ביטחונית שהוזנה על ידי גורמי השב"כ. לטענת ב"כ המשיבים אי מסירת המידע הביטחוני-קונקרטי תוך ציון כי הבסיס לקבלת ההחלטה נובע ממידע מודיעיני חסוי מאזן בין צרכי המדינה הביטחוניים לבין שמירה על הליך מנהלי הוגן וראוי. אשר לאי מתן זכות שימוע טוענים המשיבים כי לאור היעדרו של אינטרס מוגן אשר נפגע עקב סירוב הרשות להנפיק היתר, לא מתקיימים התנאים להחלתה של חובת השימוע של המסורב לאור החלטת הרשות.
2. במהלך הדיון, בהסכמת ב"כ העותר, התקיים דיון במעמד צד אחד בו הועברו לעיוני הראיות שעל בסיסן מסרבים המשיבים להתיר את כניסתו של העותר לישראל.
3. דין העתירה להידחות.
ההלכה היא כי אין לתושב האזור זכות שבדין להיכנס לישראל לצרכי עבודה (ר' בג"ץ 239/06 ג'מאל יאמין נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית). בהיעדר זכות שבדין להיכנס לישראל, גם לא נפל כל פגם באי קיום שמוע עובר למתן ההחלטה שלא להתיר את הכניסה (ר' עת"מ 41429-07-10 סאיד פאוזי עבד-אלרחמאן הריש ואח' נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים ואח' פיסקה 28; עת"מ 44190-08-14 גסאן עבדאללה סעי דמידי נ. מתאם פעולות ההמשלה בשטחים ואח', פיסקה 11).
בהיעדר זכות להיכנס לישראל לצורך עבודה "ממילא שקול הדעת הנתון למשיב בעניין זה הוא רחב ביותר" (ר' בג"ץ 239/06, לעיל, פיסקה 3). סעיף 3ב לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 הקובע כי מפקד האזור רשאי לתת אישור כניסה לישראל למטרת עבודה, מגביל אפשרות זו במקרים בהם תושב האזור או בן משפחתו עלולים להוות סיכון בטחוני למדינת ישראל (סעיפים 3ב(2) ו-3ד לחוק).
כמפורט בתגובה, בקשתו של העותר סורבה לאור היותו פעיל חז"ע ובעל קשרים לפעילי טרור. החומר שהוגש במהלך הדיון שהתקיים ותועד בפרוטוקול חסוי (השמור בכספת בית המשפט) מספק את התשתית הראייתית לאמור בתגובה. במהלך הפרוטוקול החסוי גם ניתן הסבר מספק לתהיות שהעלה ב"כ העותר בשאלה מדוע אם כך הם פני הדברים, לא נעצר העותר בעת הגיעו למת"ק גלבוע.
גם הטענות ככל הנוגע לאי ההנמקה אין בהן כדי להוביל למסקנה אחרת. עובדת קיומם של שיקולי בטחון נמסרה לעותר, וחשיפת החומרים שבבסיס שיקולים אלו, כפי שביקש ב"כ העותר, היא למעשה בקשה לחשיפת חומרים שהינם מסווגים, ולא עומדת לעותר כל זכות לעיין בהם.