עת"מ 2793-08-13 מוחמד דחה נ' משרד הפנים

1. מונחת לפניי עתירה (מתוקנת), התוקפת את החלטת המשיב מיום 7.8.13, אשר סירב, להנפיק לעותר רישיון ישיבה זמני מסוג 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה"); כן נטען כנגד כוונת המשיב להשיב את העותר למשמורת בהיעדר הליך הרחקה, הימנעות המשיב לקבוע את זהותו של העותר, סירוב להנפיק לעותר תעודת מעבר ודרישה כי יציג מסמכים אשר אינם ברשותו והשגתם אינה אפשרית, וכן כנגד חילוט ערבות שהפקיד העותר, מבלי שהפר את תנאי שחרורו, ללא מתן הודעה מוקדמת, על אף שהיה מיוצג.

כפועל יוצא, הסעדים המבוקשים הינם: להורות למשיב להימנע מביצוע פעולות אכיפה כנגד העותר, לרבות השמתו במשמורת, להנפיק לו רישיון ישיבה זמני מסוג 2(א)(5) לחוק הכניסה עד אשר תתקבל החלטת אופרטיבית וישימה להרחקת העותר למדינה אחרת, וכן להשיב כספי הערבות אשר חולטו שלא כדין.

רקע

2. העותר, רווק כבן 28, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 17.11.08. ביום 23.11.08 נערך לעותר שימוע על-ידי ממונה על ביקורת הגבולות, בו נדחתה טענתו כי הינו נתין סודן והוצא נגדו צו הרחקה מישראל. העותר הוחזק במשמורת תקופה ממושכת – כארבע שנים - עד ליום 24.12.12, כאשר לאורך התקופה, הובא לדיונים תקופתיים לפני בית הדין למשמורת וכן נערכו לו מספר שימועים וראיונות במהלכם לא הצליח לבסס את זהותו הנטענת. יצויין, כי ביום 18.7.11 הציג העותר בפני מנהל אכיפה וזרים תצלום של תעודת זהות של סודן לכאורה, אולם לאחר שהצביעו בפניו על פגמים בתעודה, הודה כי היא מזויפת והציג אותה מאחר ואינו רוצה להישאר במשמורת.

3.בסוף שנת 2011, לאחר שנערך לעותר ראיון נוסף, תוקן צו המשמורת וההרחקה של העותר כך שנקבע כי הינו מניז'ר. במהלך הדיונים שנערכו בדצמבר 2011 בבית הדין לביקורת משמורת, הודיע העותר כי הוא מסכים להיות מורחק לניז'ר ובית הדין החליט, כי אם לא יורחק בתוך חודשיים, יורה על שחרורו.

משלא הורחק תוך התקופה האמורה, עד ליום 29.2.12, הורה בית הדין על שחרורו בתנאים.

4.החלטת השחרור בוטלה, לאחר שנקבעה לעותר טיסה לאתיופיה ומשם לניז'ר. הטסתו של העותר לניז'ר נתקלה בקשיים, והוא הוחזר מאתיופיה לישראל. לעמדת המשיב, העותר עלה על הטיסה האמורה אך סורב כניסה על-ידי השלטונות האתיופיים. מחברת התעופה "אתיופיאן איירליינס" נמסר, כי עם הגיעו לנמל התעופה באדיס אבבה, עורר פרובוקציות יחד עם חברו לטיסה וסירב לעלות לטיסת המשך, ובסופו של יום הוחזר לישראל למשמורת (נספח ב' מיום 22.4.12 בתגובה לעתירה מנהלית מתוקנת).

5.העותר הגיש עתירה לבית-המשפט ;;לעניינים מנהליים בבאר-שבע (עת"מ 54788-05-12), במסגרתה ביקש לבטל את צו המשמורת וההרחקה שהוצאו כנגדו, ולחילופין ביקש להיות מורחק מישראל בהקדם. ביום 31.7.12 ניתן פסק-הדין בעתירה (על-ידי כב' סגנית הנשיא, השופטת דברת), בו נקבע, כי אין להתערב בהחלטה כי העותר אינו נתין סודן. עם זאת, על המדינה להרחיקו תוך 90 ימים, מאחר והעותר הביע הסכמתו כי הרחקתו תהיה לכל מדינה שהיא – ובמידה ולא יורחק תוך תקופה זו, ישוחרר בתנאים שנקבעו בפסק-הדין.

ייאמר, כי בפסק-הדין, פורטו בהרחבה השימועים והדיונים שנערכו לעותר לאורך השנים, מהם עלה כי העותר אינו נתין סודני. נקבע, כי העותר לא רק שלא שיתף פעולה עם בירור זהותו, אלא ההפך הוא הנכון, כאשר השתמש במסמך מזויף כדי לתמוך בטענתו בדבר זהותו הנטענת ומנע את הטסתו לניז'ר.

6. כשלושה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2012, הורה בית הדין לביקורת משמורת על שחרור העותר ממשמורת בכפוף להפקדת ערבות במזומן בסך 12000 ₪, התייצבות במשרדי היחידה לסיוע לעזיבה מרצון ושיתוף פעולה עימם. בפועל שוחרר ביום 24.12.12 לאחר שהופחת סכום הערבות (ל – 9000 ₪).

7.ביום 27.12.12 התייצב העותר במשרדי היחידה לסיוע לעזיבה מרצון וביקש לצאת לניז'ר. העותר לא הציג מסמך מזהה או מסמך נסיעה אשר איפשר להזמין עבורו כרטיס טיסה לניז'ר והוסבר לו כי עליו להמציא מסמך נסיעה מניז'ר על-מנת שניתן יהיה להעניק לו סיוע ליציאה מרצון.