לבית משפט זה הוגשה העתירה שבכותרת שעניינה מכרז שפרסמה רשות מקרקעי ישראל למתן שירותי הוצאה לפועל של פסקי דין וצווים (מכרז 103/15). הצעתו של העותר למכרז זה נפסלה על הסף בשל פגם בערבות הבנקאית שצורפה להצעה. הפגם היה בכך שהערבות הייתה ערבות מטיבה שכן תוקף הערבות כפי שצוין בה הוא עד ליום 31.12.2015 בעוד שלפי תנאי המכרז תוקף הערבות וההצעה צריכים היו להיות עד ליום 30.10.2015. העותר טוען נגד החלטת ועדת המכרזים בעניינו כאשר לשיטתו למרות הפסיקה העניפה בסוגיית הערבות הבנקאית בכלל ופסילת ערבות מטיבה בפרט, התקיימו התנאים שהיה בהם כדי לאפשר את הכשרת הפגם והכשרת ההצעה. עוד כוללת העתירה שהוגשה טענות נגד מציעים נוספים שזכו במכרז, הם המשיבים 2 ו-3. אשר להצעת משיב 2 נטען שהיא לא עמדה בתנאי הסף בדבר הניסיון הנדרש בעת מתן ההצעה ושוועדת המכרזים איפשרה "מקצה שיפורים" בעניין זה. עוד נטען ביחס להצעת המשיב 3, שמדובר בהצעה יחידה (לאזור הרלבנטי במכרז); הצעה שעולה על מחיר השוק; הצעה יחידה שבנסיבות המקרה היה בה כדי להביא לביטול המכרז.
עם העתירה הוגשה גם בקשה דחופה למתן צו ביניים שלפיו לא ייחתמו הסכמים בין המשיבה 1 לעורכת המכרז לבין הזוכים המשיבים 2 ו-3. כב' השופט ע' שחם בהחלטה מיום 13.8.2015, נתן במעמד צד אחד צו שלפיו ייעצרו הליכי מימוש המכרז וזאת עד להחלטה אחרת וכפוף להפקדת ערבות כספית בסך 50,000 ₪. התבקשו תגובות המשיבים לבקשה למתן צו ביניים לגופה ואלה הוגשו. התיק הובא לפניי למתן החלטה בבקשה לצו ביניים כשופט תורן.
לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ובעמדות בעלי הדין, מסקנתי היא שדין הבקשה לצו ביניים להידחות. בכל הקשור לשיקול העיקרי בכגון דא שהוא שיקול מאזן הנוחות, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. מדובר מלכתחילה במכרז למתן שירות (שירותי הוצאה לפועל של פסקי דין וצווים לפינוי מקרקעין) שהכלל בעניינו הוא שלא ליתן צו ביניים תוך שנשמרת האפשרות למתן סעד כספי בשלבים מאוחרים יותר וככל שייקבע שהדין עם העותר בטענותיו. על כך יש עוד להוסיף, שמדובר במכרז למתן שירות לפרק זמן קצר יחסית (ולו כנקודת מוצא). בהתאם לסעיף 5 למכרז, אמורים השירותים להינתן עד ליום 31.12.2015. הרשות המינהלית רשאית אמנם לפי המכרז להאריך את תקופות מתן השירות אך בשלב זה לא התקבלה החלטה שכזו וממילא מדובר על פניו בתקופה קצרה יחסית. משמעות הדבר היא שהיעתרות למבוקש יכולה לעלות כדי סיכול לוחות הזמנים שהמכרז עצמו קבע למתן השירות. ועל כך יש עוד להוסיף, שכעולה מתגובת המשיבה 1 לבקשה למתן צו ביניים, קיימת חשיבות אופרטיבית קונקרטית במימוש תיקי פינוי ובעת הזו רק מקרים דחופים מטופלים תוך שהם מחולקים בין הספקים הקודמים שהעניקו את השירותים ערב המכרז, כשהעותר הוא אחד מהם (סעיף 144 לתגובה). עיכוב נוסף לפי הטענה שנתמכה בתצהיר, יגרום נזק ליכולת המשיבה לערוך פינויים של מקרקעי מדינה ובכך יש משום פגיעה באינטרס ציבורי חשוב.
על כך יש להוסיף, ובמעבר חלקי מסוגיית מאזן הנוחות לסוגיית סיכויי העתירה, שקיים על פניו קושי של שיהוי בהגשת העתירה (שמובנו האובייקטיבי קשור בהסתמכות של המשיבים על זכייתם והסתמכות הרשות על מימוש ההתקשרות). פסילת הצעתו של העותר הייתה עוד בחודש מאי אך העתירה והבקשה לצו ביניים הוגשו לבית משפט זה רק ביום 13.8.2015. העותר אמנם בא בדברים עם הרשות המינהלית וצורפו לעניין זה תכתובות שונות. אולם במיוחד בשים לב ללוחות הזמנים הקצרים בענייני מכרזים, היה על פניו ולצורכי הבקשה שלפניי בשלב זה של ההתדיינות – מקום לכך שהעתירה והבקשה יוגשו במועד מוקדם יותר. ועניין זה של חלוף הזמן ואף כדי שיהוי אפשרי, פועל הוא לחובת העותר וכדי דחיית בקשתו למתן צו ביניים.
די באמור לעיל ונוכח הדומיננטיות של שיקול מאזן הנוחות, כדי להביא לדחיית הבקשה לגופה. מעבר לנדרש ניתן גם להוסיף שעל פניו סיכויי העתירה ולצורכי הבקשה שלפניי בשלב זה של ההתדיינות, אינם נחזים כגבוהים. בכל הקשור לפסילת הצעתו של העותר על הסף, הרי שכעולה מתגובת המשיב 3, הערבות הבנקאית הוחזרה לעותר וקיימת שאלה אם הוא כלל יכול לטעון לזכייה בנסיבות אלה. אך גם בהתעלם מכך, לוז טענת העותר ביחס לפסילת הצעתו היא סוגיית הערבות המטיבה. כפי שמציין העותר בהרחבה בעתירתו, תוך ניסיון לאבחן את ההלכה הקיימת ולפרש אותה, ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בכל הקשור בערבות מטיבה היא ברורה ולפיה כעיקרון די בפגם מעין זה כדי לפסול הצעה במכרז (ראו עע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב (1.1.2012)). במקרה שלפניי מדובר בערבות שההטבה שבה עבור הרשות המינהלית לפי החלטת ועדת המכרזים היא במשך ערבות ארוך מן הקבוע במסמכי המכרז – ולא מדובר בפרק זמן קצר אלא ב"הטבת ערבות" מיום 30.10.2015 ועד 31.12.2015 כלומר תקופה של חודשיים ימים לערך. העותר טוען אמנם להתקיימות חריגים וסייגים להלכת אפקון, אך על פניו ולכאורה לצורך שלב זה של הדיון, לא מתקיימים התנאים העיקריים שנקבעו בעניין זה בפסק הדין בעניין עע"מ 5834/09 אדמונית החורש בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (31.1.2010)). בין היתר לא מדובר בטעות שנלמדת מן הערבות עצמה; ועל פניו – ובשים לב לתפיסה שלפיה ערבות מטיבה מקנה יתרון למציע, ולו במישור התיאורטי – מדובר ממילא לכאורה בפגיעה בשוויון.
בפי העותר גם טענה נוספת, שהיא לכאורה משמעותית יותר, והיא שנוסח הערבות עצמו שצורף למכרז (נספח ז') לא כלל כל תאריך ובמובן זה עורך המכרז יצר את אי הבהירות. אך גם בטענה זו אין כדי להצדיק את מתן צו הביניים המבוקש למרות שיקולי מאזן הנוחות שפורטו לעיל. נוסח הערבות שצוין לא כלל כל תאריך וממילא לו הייתה קיימת אי בהירות בנדון ניתן היה לפנות בשאלת הבהרה ואין באי בהירות זו כדי להצדיק, לכאורה, דווקא את התאריך שהעותר נקב בו. אך מעבר לכך וזה העיקר, והכל לצורך הדיון הלכאורי בשלב זה, נרשם במפורש בסעיף 4 למכרז שעניינו "מועדי המכרז" שתוקף ההצעה והערבות עד 30.10.2015. בנסיבות אלה, קיים קושי במונחי סיכויי ההליך בטענה שמדובר באי בהירות כזו ובאשם של עורך המכרז שיש בהם כדי להצדיק את הכשרת הערבות (וראו עוד והשוו: עע"מ 8748/13 מועצה אזורית הגלבוע נ' המסיע עפולה (2.12.2014)). ואין גם בנסיבות אלה בטענות לעניין ניסוח מכרזים קודמים בנדון – כדי להועיל.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.