1.זו עתירה שבה התבקש בית המשפט להורות למשיב 2 לכלול בסדר יומה של ישיבת המשיבה 1 "שינוי הרכב ועדת הביקורת ומינוי העותר 2 כיו"ר ועדת הביקורת". אמנם, בעיקרי הטיעון שהגישו העותרים התבקש "להורות למנות את העותר כיו"ר ועדת הביקורת" אבל אין עיקרי הטיעון יכולים לשנות את המבוקש בעתירה, וממילא, הליך המינוי נעשה על ידי כינוס ישיבת המשיבה 2 ולא בבית המשפט. על כן, אדון בעתירה לפי נוסחה המקורי. המשיבים 1,2,5 מתנגדים לבקשה. המשיבים 3,4 לא הגיבו לבקשה ולא התייצבו לדיון.
2.בין הצדדים נוהל הליך קודם, בתיק 2094-05-14, שבו ביקשו העותרים אותו סעד בדיוק, כנגד אותם משיבים. העתירה נדונה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (השופט רון סוקול) והסתיימה בפסק דין מיום 26.6.14 שדחה את העתירה, תוך קביעה שיש לבחון את ייצוגו היחסי של העותר בוועדות. הוגש ערעור על פסק הדין. מובן, שהעתירה מוגשת בהנחה שפסק דינו של השופט סוקול תקף ומחייב את הצדדים.
3.כאמור בפסק הדין הקודם, העותר נבחר ביום 22.10.13 למועצת העיר ברשימתו של ראש העיריה. עם כינון הועדות במועצת העיר, ביום 1.1.14, מונה המשיב 5 כיו"ר ועדת הביקורת. ביום 5.3.14 הודיע העותר לראש העיריה על פרישתו מסיעתו והכריז על עצמו סיעת יחיד, היא העותרת 1. כך גם עשה בישיבת המועצה ביום 5.3.14. ביום 27.3.14 פנה העותר לראש העיריה וביקשו להעלות לסדר היום את מינויו לתפקיד יו"ר ועדת הביקורת ולמנותו כחבר ב- 3 ועדות, בטענה שהינו חבר יחיד באופוזיציה, ועל פי פקודת העיריות יש למנותו. דרישתו נענתה בשלילה, ועל כן הוגשה העתירה הקודמת.
4.בין הצדדים נפלה מחלוקת, הן בפני השופט סוקול והן, משום מה, בפני, אם העותר הוא "סיעת יחיד". אין צורך שאחזור על נימוקי השופט סוקול לכך שיש להכיר בעותר כ"סיעת יחיד", שאני מסכים להם. העותר הוא "סיעת יחיד" לצורך מינוי ועדות על פי פקודת העיריות, וצר לי על כך שהמשיבים 1-2 ראו לנכון לשוב ולהעלות טענה זו, שכבר הוכרעה בפסק הדין הקודם, ומחייבת את המשיבים. אני דוחה את הטענה שלא יכלו לערעור על קביעת פסק הדין הקודם, שהרי התוצאה הותנתה בתנאים שניתן למשיבים לערער עליהם.
5.פסק הדין הקודם היה מבוסס על הטענה שהעותר הוא "אופוזיציה" בעוד המשיב 5 אינו "אופוזיציה". אם העותר הוא איש האופוזיציה היחיד, ממילא לפי סעיף 149ג לפקודת העיריות, "יושב ראש הועדה לעניני ביקורת יהיה מהאופוזיציה" ויש לדון במינוי העותר כמבוקש. השופט סוקול קבע בהליך הקודם, ששני הצדדים של המשוואה אינם מתקיימים. העותר אינו אופוזיציה והמשיב 5 הוא אופוזיציה. לטענת העותרים בעתירתם, השתנו התנאים באופן המצדיק הגשת העתירה מחדש, משום שהמשיב 5 כבר אינו אופוזיציה. אדון בטענה זו כעת, אבל כבר עתה אציין, כי העותרים לא טענו בעתירתם, שדבר מה השתנה אצל העותר, וכי הוא נהיה אופוזיציה למרות שנקבע בעת מתן פסק הדין של השופט סוקול שאינו אופוזיציה.
6.אסיר בשלב זה מעל הפרק את טענת העותרים בפני, שבפסק הדין הקודם נקבע שהעותר הוא איש אופוזיציה. אני דוחה טענה זו, המבוססת על המילים "עם זאת, ברור כי העותר אינו איש האופוזיציה היחיד" בסוף סעיף 32 לפסק הדין הקודם. השופט סוקול דן בהרחבה בשאלה אם העותר הוא איש אופוזיציה והכריע בשלילה בסעיף 25 לפסק דינו. לאחר מכן ציין, שגם אם היה קובע שהעותר הוא איש אופוזיציה, הרי שהוא לא איש האופוזיציה היחיד, משום שגם המשיב 5 הוא איש אופוזיציה, והוא מתאים לתפקיד יו"ר ועדת הביקורת, שלו נבחר בהסכמת העותר, כך שקביעה שהעותר הוא איש אופוזיציה לא תביא לסילוקו של המשיב 5 מכהונתו. בהקשר זה, אמר השופט סוקול את דבריו שהעותר אינו איש האופוזיציה היחיד, ולא כחזרה מדברים שקבע בסעיף 25 לפסק דינו, שעה שדן בכך במפורש.
7.המשיב 5 חבר בסיעת "לב", היא המשיבה 3, המונה שני חברים. העותרים טענו בפני השופט סוקול שגם אם אין הסכם בכתב עם ראש העיריה (הסכם שקיומו מציין את היות הסיעה בקואליציה), התנהגות המשיב 5 מעידה על קיומו של הסכם בפועל, ובין היתר על ידי שחברו של המשיב 5 לסיעה, הוא המשיב 4, מונה ליו"ר ועדת החינוך, שהוא תפקיד ניהולי. השופט סוקול קבע שמינויו של המשיב 4, מר ברח"ד, ליו"ר ועדת החינוך אינו מעיד על הסכם עם ראש העיריה, שכן התפקיד הוענק לו בשל כישוריו, ואין מניעה שחבר אופוזיציה יתמנה לתפקיד.
8.עתה טוענים העותרים, שמעמדו של המשיב 5 השתנה, שכן לחבר סיעתו, מר ברח"ד, הואצלו סמכויות מראש העיריה, ודבר זה מצביע על כך שיש ביניהם הסכם לניהול העיריה, שלפי סעיף 149ג מצביע על כך שהסיעה שייכת לקואליציה ולא לאופוזיציה. זאת, לאחר שהוגש בג"ץ בו נטען לניגוד עניינים של ראש העיר בנוגע לקבלת החלטות וקביעת מדיניות העיריה, כולל התקציב, לגבי מתנ"ס קרית מוצקין, שהתיאטרון הוא חלק ממנו, כאשר רעייתו של ראש העיריה משמשת בפועל כמנכ"ל התיאטרון. בישיבת מועצת העיר ביום 2.7.14 אושרה האצלת סמכויותיו של ראש העיריה בכל הקשור לפעילות המתנ"ס ושלוחותיה (לרבות התיאטרון) למר ברח"ד, והודעה כי הסמכויות הואצלו בהתאם לסעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) תשל"ה – 1975 הוגשה לבג"ץ.
9.המשיבים טענו שורה של טענות כנגד טענות העותרים. טענה אחת שטענו היא, שאין לדון במשיב 5 לפי מעשי מר ברח"ד, שכן הסיעה שבה נבחרו הורכבה משני חלקים – "הבית היהודי" המיוצג על ידי מר ברח"ד ותנועתו, ותנועתו של הרב אמסלם, המיוצגת על ידי המשיב 5. בשום שכל לא טענו טענה זו בתשובתם לעתירה, ותמוה מדוע העלו אותה בטיעונם בעל פה. שני נבחרים אלה נבחרו בסיעה אחת, ואין זה משנה מנין הגיעו. הם מכהנים בסיעה אחת, ואם אחד משני חברי הסיעה הגיע להסכם עם ראש העיריה בדבר ניהול העיר, הרי הסיעה הגיעה להסכם עם ראש העיריה על ניהול העיר. דין טענה זו איפוא, להידחות.