ג'ריס אעמיה ואח' נ' שר הפנים

העותרים, אב ושלושת בניו, מבקשים כי בית המשפט יורה למשיבה להעניק להם היתרי שהייה זמניים בירושלים על יסוד החלטת ממשלה 2492 מ-28.10.2007, בטענה כי מאז ומעולם מתגוררים הם בתחומי העיר ירושלים, בבית בו נולדו, והמצוי בשטח השיפוט של ירושלים החל מ-1967.

החלטת ממשלה 2492

1.סמוך לאחר מלחמת ששת הימים, החילה מדינת ישראל את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על אזור מזרח ירושלים על פי צו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), התשכ"ז-1967 ומכוח סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948. במקביל, נערכו מפקדי אוכלוסין, האחד בירושלים והאחר באזור יהודה ושומרון (ולהלן: האזור). תושבי האזור שהתפקדו במפקד שנערך באזור קיבלו תעודות זיהוי של האזור ואילו תושבי מזרח העיר, שהתפקדו במפקד שנערך בה, קיבלו רישיון לישיבת קבע בישראל וניתנה להם תעודת זהות (בג"צ 282/88 מוברק עווד נ' יצחק שמיר, ראש הממשלה ושר הפנים, פ"ד מב(2) 424 (1988)). מכאן, שאדם שלא התפקד במפקד שנערך במזרח ירושלים אינו זכאי לרישיון לישיבת קבע וכניסתו לישראל נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

עם זאת, היה משרד הפנים ער לכך שנפלו טעויות במפקד, ולעתים נרשמו תושבי מזרח ירושלים כתושבי האזור, על אף שהתגוררו בשטח השיפוט של ירושלים כפי שנקבע ב-1967. לפיכך, מי מהם שהוכיח, ברמת הראייה המנהלית ועל יסוד ראיות אובייקטיביות, כי התגורר בתחומי העיר ירושלים עובר למפקד האוכלוסין שנערך ב-1967, זכה למעמד של תושב קבע. כך היה במהלך שנות התשעים.

2. בשלהי שנות התשעים, ועל רקע ריבוי פניות מן הסוג האמור, הובאה הסוגיה להכרעתו של ראש הממשלה. בדיון שהתקיים ב-1998 הוחלט, כי הגם שאין עילה משפטית להעניק מעמד של קבע בישראל לאלה מתושבי האזור שהתפקדו במפקד האוכלוסין של האזור, מי שיוכיח כי עבר לירושלים לכל המאוחר בשלהי 1972 או שהתגורר בה ב-1967 אולם לא התפקד למפקד שנערך בעיר מסיבה כלשהי, יקבל היתר שהייה (ראו בג"צ 9366/10 סורחי נ' משרד הפנים (29.1.2012)). הסדר זה מכונה "ההסדר ההומניטארי" או "הסדר 72".

על פי הקריטריונים שנקבעו בו, היה על מבקש המעמד להוכיח, באמצעות ראיות אובייקטיביות חד משמעיות, כי הוא מתגורר בירושלים ברצף, לכל המאוחר החל מ-31.12.1972 וממועד זה ואילך. בכלל הראיות הנדרשות היה על מבקשי היתר השהייה להמציא תצלומי אוויר מ-1967 של בית המבקש, היתרי בנייה שהוצאו לבית, מסמכים הקשורים בו ובכללם קבלות על תשלומי מסים וחשבונות שונים עבור המבנה, אישורים מטעם מוסדות הלימוד ומקומות העבודה של בני המשפחה ועוד. עוד נקבע, כי ככל שהבקשה אינה ברורה רשאים נציגי משרד הפנים לבקר בבית המדובר ולערוך שימוע לבני המשפחה.

3. ב-28.10.2007 התקבלה החלטת הממשלה נשוא דיוננו. בהחלטה נקבע, שככלל אין להעניק רישיונות ישיבה בישראל לתושבי האזור, הטוענים כי הם מקיימים מרכז חיים במזרח ירושלים עובר לפרוץ מלחמת ששת הימים ולא התפקדו במפקד האוכלוסין שנערך בה. עם זאת נקבע, כי "תושב איו"ש הרשום במרשם האוכלוסין באיו"ש והמתגורר, שלא כדין, במזרח ירושלים, ברציפות משנת 1987 ועד ליום הגשת בקשתו בהתאם להחלטה זו, ואשר בניית גדר הביטחון באזור ירושלים פגעה באופן ממשי במרקם חייו ... רשאי שר הפנים לאפשר את המשך ישיבתו במזרח ירושלים, עפ"י היתר שהייה זמני שיינתן על ידי מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, בשים לב לנסיבותיו האישיות". עוד נאמר בהחלטה כי ההיתר יינתן לאחר ששר הפנים ישתכנע, "על בסיס ראיות אובייקטיביות מהימנות, כי המבקש התגורר ברציפות במזרח ירושלים משנת 1987 ועד ליום הגשת בקשתו..." (ראו בג"צ 9366/10 לעיל). החלטה זו מכונה "הסדר 87" והיא העומדת בבסיס העתירה.

על מבקש המעמד מכוחה של ההחלטה האמורה להוכיח, בראיות אובייקטיביות מהימנות, שלושה אלה:

• המבנה עליו מבסס הוא את בקשתו נמצא בשטח השיפוט של העיר ירושלים (וממילא בתחומי מדינת ישראל);