זו בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לכוף על המשיבה בקנס לציית לפסק הדין שניתן ביום 31.1.16.
בחלק האופרטיבי של פסק הדין, חויבה המשיבה "לעיין בתוכנית שהוגשה על ידי העותרים ולבחון אפשרות לאמץ רעיונות תכנוניים הכלולים בה, ולהשיב לעותרים את החלטתה בעניין זה, לכשתתקבל החלטה". לטענת העותרים, המשיבה לא הודיעה לעותרים דבר למרות דרישותיהם ומנגד היא ממשיכה לקדם הכנת תוכנית על חלק מהשטח הכלול בתוכנית שהגישו העותרים. הבקשה נתמכה בתצהירו של העותר 3, לפיו מאז מתן פסק הדין ועד לאחרונה היה בקשר רציף עם עו"ד דגנית קורן מטעם המשיבה, אך לא קיבל ממנה כל תשובה עניינית באשר לעיון בתוכנית על פי הוראות פסק הדין.
כמה דקות לפני הדיון בבקשה, הגישה המשיבה תשובה לבקשה. בתשובתה טענה המשיבה שבאמצעות גורמי התכנון המקצועיים שבה בחנה ועיינה באופן ראשוני בתוכנית שהגישו המבקשים ובמסמכיה (סעיף 13 לתשובה), אך לפי האמור בתשובה, טיוטת התוכנית שהגישו העותרים למשיבה אינה כוללת הוראות בינוי, התייחסות למבני ציבור, אזורי עתיקות בתחום התוכנית, טבלת הקצאות וטבלת איזון, ונושאים מהותיים אחרים המוסדרים באופן רגיל במסגרת תקנון תוכנית. כמו כן כללה התוכנית תשריט ללא הוראות אופרטיביות, ונושאים אחרים, ניתן לומר כבר אחרי בחינה ראשונית, שלא ניתן לקבל בשום מקרה, חלק נוסף מהרעיונות אינו מתאים לעיגון בהוראות תוכנית, כגון צורת החינוך בבתי הספר בתחום התוכנית, מצלמות ואמצעי בקרה, התקנת אמצעים לעזרה ראשונה ועוד. עוד נטען, כי חלק מהרעיונות התכנוניים אותם מעלים המבקשים במסגרת פנייתם אינו ניתן לבחינה בשלב זה, וטעון עבודת תכנון ובחינה נוספת על ידי אנשי מקצוע, שיבחנו את אורך הכבישים ושיפועם, כולל בדיקת כמויות, בחינת חתכי רוחב וגובה קירות תומכים ועוד. כמו כן נטען, כי המשיבה אינה עורכת את התוכנית אלא מתכננים חיצוניים, הנבחרים במכרז תוך ציון ההכשרה המקצועית, הנסיון והביטוח המקצועי. לטענת המשיבה, מכיוון שהתוכנית הוכנה על ידי מי שלא נבחר במכרז, לא ציין את הכשרתו המקצועית ולא נדרש לביטוח מקצועי, אין היא יכולה להתייחס לתוכנית. לבסוף נטען, כי נאמר בתוכנית שהיא בבעלות העותר 3 ואין להשתמש בה ללא אישור מפורש ממנו. טענות המשיבה לא נתמכו בתצהיר כלשהוא.
טענת המשיבה היא איפוא שלא הפרה את פסק הדין. הגעתי למסקנה שטענה זו אינה נכונה. אזכיר, כי העתירה ביקשה להורות שהתוכנית שהגישו העותרים תתחיל את מהלכה החוקי כתוכנית בניין עיר שתחול על השטחים הכלולים בה, ותחילה להורות על פרסום הודעות על תוכנית זו בהתאם לסעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה. לחילופין ביקשו העותרים להורות למשיבות לבחון את התוכנית המוצעת ואת הרעיונות התכנוניים הגלומים בה, להתייחס אליה ולשקול אם ראוי ליישם את כולם או חלקם. במהלך הדיון בעתירה, חזר בו ב"כ העותרים מהבקשה לסעד הראשי, וצימצם את עתירתו לסעד החילופי, כמופנה כלפי המשיבה, העוסקת בהכנת תוכנית לאותם מקרקעין.
לאחר דיון בטענות הצדדים, חייבתי את המשיבה בשלושה חיובים: לעיין בתוכנית שהוגשה על ידי העותרים; לבחון אפשרות לאמץ רעיונות תכנוניים הכלולים בה; להשיב לעותרים את החלטת המשיבה בעניין זה, לכשתקבל החלטה. דומה היה שלא רק שמדובר בדברים המובנים מאליהם, כאשר רשות מנהלית מחליטה כיצד לתכנן מקרקעין השייכים גם למי שמבקש שישמעו אותו, אלא שהחיובים בפסק הדין מטילים על המשיבה משא קל כנוצה, מעבר להיותו מובן מאליו. למרות זאת, לא השכילה המשיבה לקיים את החיובים הקלים והמובנים מאליהם שהוטלו עליה בפסק הדין.
תחילה אסיר מעל הפרק את הטענה של המשיבה, שלא נטענה בתשובתה, אבל עלתה בטיעון מטעמה בדיון בפניי, כאילו "לפי הנוסח החיוב בפסק הדין לא נקבע מועד מסוים לקיום ההחלטה, ומשכך היה צריך לבדוק ולברר באיזה שלב נמצא הליך התכנון, כדי לבדוק אם התקיימו התנאים בכלל המקצועיים כדי שאפשר יהיה לבחון מקצועית את הצעת המבקשים" (עמ' 5, שורות 2-5). אני מודה שהופתעתי מהטענה שהמשיבה לא ידעה מתי צריכים לקיים את החיוב, משום שלא נקבע בפסק הדין מועד לקיום החיוב. גם המשיבה יודעת שיש לקיים חיובים תוך זמן סביר. על כן שאלתי את ב"כ המשיבה מהו הזמן הסביר לקיום החיוב הראשון, שהוא עיון בתוכנית שהוכנה על ידי העותרים. ב"כ המשיבה ענתה כל מיני תשובות אחרות ולבסוף ענתה ש-"בדיקה עקרונית של תוכנית שכוללת את כל הנתונים וכל הפרטים שנדרשים בדיקות יכולה להיערך כחודשיים". אף אם נניח שצודקת ב"כ המשיבה שיש צורך בחודשיים כדי לעיין בתוכנית, החודשיים הסתיימו ביום 31.3.16.
ביקשתי לדעת מתי עיינה המשיבה לטענתה בתוכנית של המבקשים. ב"כ המשיבה אמרה שעיון מעמיק בתוכנית נעשה לצורך הכנת התשובה לבקשה, והיא מניחה שנעשה עיון "מתי שקיבלו את פסק הדין". כשהתבקשה לתת פרטים, שאותם היה עליה לתת בתשובה לבקשה על מנת להראות שהמשיבה קיימה את פסק הדין, אמרה שהיא לא יודעת להגיד בוודאות מתי עשו את הבדיקה וקראו את עיקרי התוכנית. על כן אני קובע, שהוכח במידה מספקת לצורך הליך זה, שבזמן הסביר לעיון בתוכנית, לא קיימה המשיבה את חובתה לעיין בתוכנית, ואפשר שלא עיינה בתוכנית אלא לאחר הגשת הבקשה, לצורך הכנת התשובה לבקשה, המסבירה במילים רבות מדוע לא ניתן בכלל להסתמך על התוכנית. בכך הפרה המשיבה את חובתה לקיים את פסק הדין.
חיוב שני שהוטל על המשיבה היה לבחון את האפשרות לאמץ רעיונות תכנוניים הכלולים בתוכנית. להסיר ספק, כפי שלא היה יכול להיות ספק למשיבה, לא היה עליה לבחון את האפשרות לאמץ את התוכנית שהציעו העותרים. היה עליה רק לבחון את האפשרות לאמץ רעיונות תכנוניים הכלולים בתוכנית. גם למשיבה עצמה ברור ההבדל בין רעיונות תכנוניים, כגון סלילת כביש מכיוון מסוים, לבין אימוץ התוכנית לסלול את הכביש, הדורשת פרטים רבים נוספים, שאת חלקם אפשר לקבל מתוך התוכנית, ואת חלקם אפשר לדחות, וחלקם חסרים וחלקם מיותרים. שאלתי את ב"כ המשיבה מהו הזמן הסביר הדרוש לבחון אפשרות לאמץ רעיונות תכנוניים הכלולים בתוכנית שלטענת המשיבה היא חסרה עד מאוד. גם כאן התקשתה ב"כ המשיבה לענות לשאלה, משום עמדתה, שלא ניתן לבחון רעיון תכנוני, כגון כביש, בלי לבחון את העלויות שלו, ואת השאלה כמה כבישים התוכנית יכולה להכיל, ופרטים נוספים. אני דוחה את הטענה שלא ניתן לבחון רעיון תכנוני בלי לבחון את פרטיו ואת השפעותיו. זה בדיוק תהליך הבחינה של הרעיון התכנוני. יש להציב את הרעיון התכנוני כאפשרות, ולבחון האם מן הראוי לאמץ את האפשרות הזו. בסופו של דבר, אמרה ב"כ המשיבה שהמשיבה יכולה להגיש התייחסות תוך 4 חודשים "לפרטים שנמצאים ברשותנו". מכיוון שמובן שהיא מדברת על 4 חודשים לאחר הדיון, ברור שזו אינה תשובה לשאלה. יתר על כן, התשובה המתייחסת לפרטים, כאשר צריך לבחון את הרעיונות המוצעים על ידי העותרים, ולא את פרטי התוכנית המוצעת על ידי העותרים, מרמזת על חוסר הבנה של המונח "רעיונות" אל מול "פרטים". נמצא איפוא, שב"כ המשיבה לא השיבה מהו הזמן הסביר לפי דעתה לבחינה של הרעיונות המוצעים בתוכנית.
איני סבור שמדובר בזמן נוסף על הזמן המוקדש לעיון בתוכנית, אלא בזמן הכולל את זמן העיון בתוכנית. אם אכן יש צורך בחודשיים שלמים רק על מנת לעיין בתוכנית בלי לבחון את הרעיונות שלה, לא צריך יותר מאשר חודשיים נוספים, ובסך הכל 4 חודשים ממתן פסק הדין (אותו זמן שעליו דיברה ב"כ המשיבה, אלא שהוא נמדד מפסק הדין ולא מהדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט), על מנת לבצע את בחינת הרעיונות התכנוניים בתוכנית העותרים.