מוליאן נ' ועדה מקומית לתכנון אשקלון ואח'

הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה (להלן: "המשיבה 2"/ "המבקשת"), הגישה, בקשה לסילוק העתירה על הסף. לטענתה ההליך של עתירה מנהלית, אינו ההליך המתאים לדיון בבקשת העותר.

העתירה שהוגשה, עניינה לביטול פסק דין שניתן, בעת"מ 32941-12-12 איתן מוליאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשקלון (להלן: "העתירה הקודמת"), על ידי בית משפט זה ביום 11.4.13 (להלן: "פסק הדין"), בשל תרמית והסתרת מידע חיוני מהעותר ומבית המשפט על ידי המשיבים 4- 7.

עיקר טענות העותר הן שהתרמית האמורה כוללת הצגה מגמתית, חלקית ושקרית של עובדות ושל הוראות חיקוק, וכן הסתרה של חוות דעת משפטיות, וכן את הפרת הוראותיהן.

המשיבה 2 טענה כי אין מדובר בעתירה המבקשת לתקוף את סבירותה של "החלטה מנהלית", כקבוע בתוספת א' לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, ועל כן בית משפט זה אינו מוסמך לדון בבקשה.

עוד טענה, כי מאחר ובמסגרת בקשת העותר יש לערוך בירור עובדתי, הרי שהליך זה אינו מתאים ואינו יכול לידון במסגרת ההליך של עתירה מנהלית ולכן על העותר להגיש תביעה מתאימה.

המשיבה 2 הפנתה לע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3), 366, 372 (להלן: "עניין סלים").

בתגובה לתשובת המשיבה 2, טען העותר כי התייחס כבר בעתירתו לסוגית הדרך הדיונית שיש לנקוט בה לביטול פסק דין, וכי הדרך שבה נקט היא הדרך הנכונה.

לטענתו, הדרך לתקיפת פסק דין בטענה שהושג בתרמית, היא באמצעות תקיפה במישרין את פסק הדין, על ידי תובענה לביטולו, אותה יש להגיש לבית המשפט שנתן את פסק הדין.

העותר הפנה לספרות ובפסיקה, ובין היתר לספרה של נינה זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי" 603 (1991) ולבג"ץ 124/59 גלאובהרדט נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד יג, 1490.

לטענתו, התשובה הניתנת היא תשובה חד משמעית, קרי, שההליך לביטולו של פסק דין, יוגש לאותו בית משפט שנתן את פסק הדין.

באשר לעניין סלים אליו הפנתה המשיבה 2, טען העותר כי עניין זה עולה בקנה אחד עם טענותיו המבוססות על הספרות והפסיקה אליהם הפנה.

באשר לסיווג ההליך, טען העותר כי בעניין סלים, קבע בית המשפט כי נוכח הצורך בבירור עובדתי יסודי, הרי שככלל יש להגיש את הבקשה כתובענה בסדר דין רגיל. לטענת העותר, את דבריו אלו של בית המשפט יש לקרוא כמבוססים על העובדה כי רוב רובם של הבקשות לביטול פסק דין מחמת תרמית הוגשו בהתייחס לפסקי דין שניתנו בהליכים "אזרחיים" ולא מנהליים. העותר הוסיף כי ניתן ללמוד זאת גם מהשימוש במילה "ככלל" להבדיל מ"לעולם".

באשר לטענת המשיבה 2 בדבר "פורום לא נאות", טען העותר כי הוא מסכים כי לשם בירור יסודי של עתירתו, על בית המשפט להתעמק בהיבטים העובדתיים הנרחבים שהובאו בכתב העתירה.

לטענתו, לשם כך הוא מתכוון לעשות שימוש בהליכים הדיונים הנתונים לו אף במסגרת הליך של עתירה מינהלית, אף אם כלים דיונים אלה אינם שכיחים ולא נעשה בהם שימוש מעשה יום-יום.

לטענתו, מצבים חריגים ומיוחדים, מחייבים לעיתים נקיטת צעדים שאף הם חריגים ומיוחדים וזהו סוג ההליך בענייננו.

עוד טען העותר כי בהתאם לפסיקה העקבית בעניין בקשות לסילוק על הסף, הרי שהנטייה היא למעט ככל הניתן בהחלטות לסלק על הסף, ולכל הפחות יתאפשר ליוזם ההליך לטעון לגופו של עניין בהליך העיקרי.

דיון והכרעה

דין בקשת המשיבה 2 לסילוק על הסף להתקבל.