עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
25186-12-14
25/12/2014
|
בפני השופט:
מרדכי לוי
|
- נגד - |
מבקשת:
ורד ו.מ. בע"מ עו"ד יצחק יגור ועו"ש שרון שלמה
|
משיבים:
המועצה המקומית מיתר
נגב אקולוגיה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ עו"ד שגית ביתן עו"ד אחיקם שוסטר ו אורן דיאמנט
|
החלטה |
לפניי בקשה למתן צו ביניים, עד להכרעה בעתירה לגופה, המונע מהמשיבות לממש בכל דרך שהיא את העבודה או את ההסכם נושא המכרז דלהלן.
בעתירתה מבקשת העותרת להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים של המשיבה 1, שלפיה הצעת המשיבה 2 עומדת בתנאי הסף וכי היא ההצעה הזוכה במכרז מס' 39/15 של המשיבה 1 לאיסוף ולפינוי אשפה ופסולת בשטח שיפוטה (להלן: "המכרז"), ולהורות למשיבה 1 להכריז על הצעת העותרת כהצעה הזוכה במכרז.
לטענת העותרת, המשיבה 2 אינה עומדת בשלושה מבין תנאי הסף של המכרז: תנאי הסף בקשר למצבת המשאיות שברשות המציע, הקבוע בסעיף 2.9 למכרז; תנאי הסף שלפיו למציע רישיון מוביל תקף ממשרד התחבורה, הקבוע בסעיף 2.4 למכרז; ותנאי הסף בקשר לניסיון הדרוש למכרז, הקבוע בסעיף 2.3 למכרז.
מנגד, לטענת המשיבות, המשיבה 2 עומדת בכל תנאי הסף של המכרז, לרבות שלושת תנאי הסף הנזכרים לעיל, ולכן בדין הוחלט כי המשיבה 2 היא הזוכה במכרז.
לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי ולאחר ששמעתי את ב"כ העותרת במהלך הדיון היום, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן צו ביניים.
כידוע, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לצו ביניים, עליו לבחון שני שיקולים עיקריים: סיכויי העתירה; ומאזן הנוחות, שעניינו הנזק שייגרם למבקש ככל שלא יינתן הצו, אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הצו המבוקש. האיזון בין שני שיקולים אלה נעשה במסגרת "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא שככל שסיכויי העתירה הם גבוהים, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. אבן הבוחן העיקרית בסופו של יום היא בשיקולי מאזן הנוחות (ראו, למשל והשוו: עע"מ 3894/08 ב.ר.ב תעשיות (אשפרה וייצור) בע"מ נ' מכבסת לבנון, בפסקה 9 (16.10.2008); בר"ם 10948/08 קרואנט נ' משרד הפנים, בפסקה 5 (30.12.2008); בר"ם 2874/11 מלכה אנגלסמן ושות'-משרד עו"ד נ' משרד האוצר-אגף החשב הכללי, בפסקה 8 (27.6.2011); עע"מ 2042/13 בביאן נ' חברת דואר ישראל בע"מ (5.5.2013)).
במקרה דנא, מדובר במכרז לאספקת שירותים – שירותי איסוף אשפה.
כידוע, בכל הנוגע להחלטה אם ליתן צו ביניים אם לאו, יש להבחין בין מכרז לאספקת שירותים לבין מכרז לעבודות בנייה או תשתית, במובן זה שבתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצועו של מכרז שעניינו אספקת שירותים, בהנחה שאף אם תתקבל העתירה, ניתן יהיה להעביר את הזכייה במכרז לצד שזכה בעתירה ללא קושי ניכר ולפצותו בגין הפסדיו בתקופת הביניים, ככל שאלה יוכחו (ראו למשל והשוו: עע"מ 7961/12 הדים מכונים אודיולוגיים בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (2.12.2012); עע"מ 336/13 סופרבוס ושות' נ' משרד התחבורה (6.2.2013); עע"מ 4130/13 חייאן (1996) בע"מ נ' עיריית סח'נין (25.7.2013)).
במקרה שלפניי, סיכויי העתירה אינם גבוהים, וזאת בשים לב לנוסח של תנאי הסף שעליהם מתבססת העותרת בעתירתה; וחשוב מכך, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, בשים לב כאמור לכך שמדובר במכרז לאספקת שירותים, בהבדל מאשר מכרז לעבודות בנייה או תשתיות.
סוף דבר, הבקשה לצו ביניים נדחית.
על המבקשת לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסכום כולל של 4,000 ש"ח, לכל אחת משתי המשיבות.
המזכירות מתבקשת להעביר החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.