עת"מ 24363-12-15 בן שחר ואח' נ' לתכנון ובניה ואח'

1.לפניי עתירה מנהלית כנגד החלטת ממונה מחוז צפון ויו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה (להלן: "הממונה") מיום 18.10.15, שלא לתת לעותרים רשות לערור לפני המועצה הארצית לתכנון ובניה על החלטת ועדת המשנה להתנגדויות (להלן: "הועדה") מיום 9.9.15, במסגרתה נדחתה התנגדות העותרים לתוכנית ג/21392- הרחבת היישוב תמרת (להלן: "התוכנית").

2.רקע עובדתי בתמצית:

א.במהלך שנת 2012 אושר שינוי מס' 3 בתוכנית מתאר מחוזית 2/9 (להלן: "התמ"מ"), אשר שינתה את "כתם הישוב" תמרת (להלן: "הישוב") ואפשרה את הרחבת השטח המבונה למגורים לצד אפשרויות עיבוי המגורים בתחום הישוב הקיים. עפ"י התמ"מ, תוספת יחידות הדיור החדשות נדרשו נוכח העובדה כי אוכלוסיית הישוב התבגרה אך אין בנמצא מצאי קרקעות לבניית בתי מגורים חדשים אשר יאפשרו קליטת אוכלוסייה חדשה בכלל וצעירה בפרט, אשר תבטיח את המשך שגשוגו של הישוב ותשמור על צביונו הקהילתי תוך קיום חיתוך גילאים רב גוני הנדרש בישוב חי ומתפתח.

ב.ביום 10.1.13 ובהמשך לאישור התמ"מ, נערכה ישיבת ועדת משנה לתוכניות ונושאים עקרוניים כלל מחוזיים (להלן: "ועדת המשנה"), במסגרתה הוצגו לפני ועדת המשנה 2 חלופות להרחבת הישוב על רקע נספח נופי סביבתי. לאחר דיון בחלופות השונות, בו השתתפו בין היתר נציגי המשרד להגנת הסביבה, בחרה ועדת המשנה בחלופה ב', אשר כללה, בין השאר, 87 מגרשים במזרח הישוב ו- 24 מגרשים במערב הישוב (ראו נספח א' לעתירה).

ג.בהתאם להחלטת ועדת המשנה נערכה התוכנית וביום 10.2.14 הוחלט על הפקדתה בתנאים בוועדת המשנה לתוכניות מתאר. במסגרת התוכנית, אשר קבעה תוספת של 150 יחידות דיור בישוב, נקבע כי רוב מכריע של יחידות הדיור החדשות מתוכננות להיבנות במתחם צמוד דופן ממזרח לבתי המגורים הקיימים בישוב. מיעוט מיחידות הדיור צפויות להיבנות צפונית לבתי המגורים הקיימים ואילו 18 יחידות דיור, אשר הן העומדות בבסיס העתירה, צפויות להיבנות ממערב לבתי המגורים הקיימים בישוב בשטח הנקרא מתחם 7.

במסגרת התוכנית נערך אף מסמך נופי סביבתי, אשר בחן 15 חלופות לבניית יחידות הדיור על פי קריטריונים שונים ונתן את חוות דעתו העולה מהתוכנית בהיבט הנופי והאקולוגי (להלן: "המסמך הנופי"). במסגרת המסמך הנופי, נמצא מתחם 7 עם קבוצת "תאי השטח שנמצאו לא מומלצים" (ראו נספח 7 לעתירה).

ד.התוכנית פורסמה בעיתונות ובילקוט הפרסומים להפקדה ועד לסיום תקופת ההפקדה הוגשו במסגרתה 26 התנגדויות, לרבות התנגדות העותרים. בהתנגדותם (התנגדות 23), טענו כי נפל פגם הירד לשורשו של עניין בתוכנית עת הוחלט על פיתוח מתחם 7 בו מתוכננות 18 יחידות הדיור האמורות, כאשר פיתוח זה לא הומלץ ע"י המשרד לאיכות הסביבה וכן הנספח הנופי, אשר קבע כי פיתוח מתחם זה יגרום לנזק סביבתי משמעותי. לטענת העותרים התנגדותם לפיתוח מתחם 7 נובעת ממניעים סביבתיים אקולוגיים, כמו גם ממניעים של מידתיות וסבירות שיקול הדעת המנהלי. העותרים אף טענו בהתנגדותם כי קיימות חלופות לפיתוח מתחם 7 וכי התוכנית אינה עומדת בהוראות הולנת"ע המחוזית לעניין קביעת שלביות לביצוע התוכנית.

ה.ביום 9.9.15 דחתה הועדה את התנגדות העותרים תוך שקבעה כי החלופות להרחבת הישוב נבחנו במסמך הנופי בהיבטים נופים סביבתיים בלבד, כאשר למוסדות התכנון חובה לבחון היבטים נוספים לרבות נגישות, עלויות פיתוח, מגבלות תשתית ועוד. בשקלול כל אלה נמצא כי מבחינת שיקולים של נגישות ומערך הדרכים, עלויות פיתוח והבטחת איכות החיים, ראוי לאשר לפיתוח אף את החלק המערבי שלא הומלץ בסקר הנזכר וזאת תוך התחשבות בערכי הטבע הקיימים על פני הקרקע (ראו נספח ב' לעתירה).

ו.על החלטת זו הגישו העותרים בקשת רשות ערר למועצה הארצית. ביום 18.10.15 דחה הממונה את בקשת העותרים. הממונה הפנה להחלטות השונות וקבע אף הוא כי המסמך הנופי הינו בגדר מסמך מייעץ וממליץ בלבד, אשר אין בו להחליף את שיקול הדעת התכנוני. הוסיף כי השיקולים שפירטה הועדה מלמדים כי נעשה איזון ראוי ונכון של צרכי הפיתוח ואפשרויות ההרחבה אל מול ערכי שימור טבע סביבה ונוף. הממונה אף דחה את כלל טענות העותרים בדבר פגם באישור התוכנית או פגם בזכותם הדיונית. לבסוף אף הוסיף וקבע כי בקשת העותרים כלל אינה מגלה עילה משפטית המוכרת בדין למתן רשות ערעור, תוך הפנייה לפסיקה הרלוונטית בעניין. (ראו נספח ג' לעתירה).