עת"מ 2250-02-14 תעבורה על בטוח (2007) בע"מ ואח' נ' משרד התחבורה ואח'

עניינה של עתירה זו בשאלה האם התקנות הקובעות חובה להעסיק קצין בטיחות רכב מחייבות כי העסקתו תעשה כעובד שכיר של המפעל, עמו מתקיימים יחסי עובד-מעביד, או שמא ניתן לעמוד בדרישת התקנות גם באמצעות התקשרות עם קצין בטיחות שאינו עובד של המפעל, כגון התקשרות עם קצין בטיחות רכב שהוא קבלן עצמאי או התקשרות עם קצין בטיחות רכב המועסק על ידי חברה למתן שירותים.

לשאלה פרשנית זו חשיבות לא מבוטלת בעבור ציבור קציני בטיחות הרכב, מאחר שהיא עשויה להשליך על מודל העסקתם בעתיד. להלן יוצגו גדרי המחלוקת הפרשנית, ותנומק הכרעתי לפיה על פי הדין הנוהג כיום קיומה של חובה סטטוטורית להעסיק קצין בטיחות רכב מחייבת שידובר בקצין בטיחות מפעלי (קרי, קצין בטיחות העמוד לרשות המפעל בלבד, ואינו עוסק בתפקיד אחר במפעל, וזאת אלא אם כן אישרה הרשות העסקת קצין בטיחות ביותר ממפעל אחד), ואולם אין היא מחייבת כי העסקת אותו קצין בטיחות רכב תעשה בהכרח כעובד שכיר.

רקע 

קצין בטיחות רכב הוא הגורם המקצועי המופקד על נושא הבטיחות התעבורתית במפעל (להלן: "קצין הבטיחות" או "קצין בטיחות רכב"). ועדת סגיס (אליה אתייחס בהמשך) הגדירה את תפקידו של קצין הבטיחות באופן הבא:

"תפקידו של קצין הבטיחות בתעבורה הוא לתת שירותי בטיחות בתעבורה למפעל. במסגרת השירות אותו הוא נותן למפעל עליו לקדם את הבטיחות במפעל, לפקח על תקינות כלי הרכב המופעלים במפעל, על כשירות הנהגים במפעל, להודיע למנכ"ל המפעל על ליקויים בטיחותיים מסוכנים ולייעץ לו בנושאים הקשורים לבטיחות בתעבורה ובכלל זה לטיפול בליקויים בטיחותיים והגברת הבטיחות במפעל".

על מנת שאדם יוכל לשמש כקצין בטיחות רכב עליו להחזיק בכתב הסמכה תקף מטעם משרד התחבורה, וזאת לאחר שעמד בקריטריונים הקבועים בתקנה 582 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (לדרישה להחזקה בכתב הסמכה תקף חריג בנסיבות מיוחדות הקבועות בתקנה 583 לתקנות התעבורה). ויובהר, כתב ההסמכה הניתן לקצין הבטיחות הוא אישי, ומתייחס לכישוריו והכשרתו של המחזיק בכתב ההסמכה.

חובתו של מפעל למנות קצין בטיחות רכב נקבעה תחילה בפרק י' של תקנות התעבורה, שכותרתו "סדרי בטיחות בהפעלת רכבים במפעלים". חובה זו חלה מכוח תקנות התעבורה ביחס לכל אחד מאלה: א. מפעל שברשותו לפחות 40 רכבי נוסעים פרטיים, רכבי עבודה או רכבים מסחריים שמשקלם עד 3.5 טון; ב. מפעל שברשותו לפחות 20 אוטובוסים, מוניות, רכבי סיור, רכבים מדבריים או רכבים מסחריים שמשקלם מעל 3.5 טון; ג. מפעל שברשותו לפחות 20 רכבים שחלקם מהסוג המנוי בסעיף א' וחלקם מהסוג המנוי בסעיף ב'; ד. משרד הובלה כמשמעותו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרורים), תשל"ט-1978; ה. משרד להסעות כמשמעותו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה-1985; ו. רשות מקומית שבבעלותה אוטובוס (להלן: "מפעלים החייבים בהעסקת קצין בטיחות"). ויובהר, מפעל שאינו נמנה על המנויים לעיל אינו חייב במינוי קצין בטיחות רכב על פי תקנות התעבורה.

בשנת 2001, בעקבות חקיקת חוק שירותי הובלה, התשנ"ז – 1997 ותקנות שירותי הובלה, התשס"א – 2001, הורחבה החובה למנות קצין בטיחות, והוחלה לא רק על "משרד הובלה" (שהינו מפעל החייב בהעסקת קצין בטיחות לפי תקנות התעבורה), אלא על כל העוסק במתן שירותי הובלה לפי החוק, דהיינו כל מי שמפעיל שירות של הובלת מטען ברכב מסחרי, המוגדר כרכב שמשקלו הכולל המותר עולה על 10 טון או המוביל חומר מסוכן (להלן: "מובילים החייבים במינוי קצין בטיחות").