עת"מ 1586-02-15

1.לפניי בקשה להותיר לעותרת להגיש ראיות חדשות לתיק בית המשפט ולכתבי הטענות, טרם הגשת הסיכומים בתיק.

2.העותרת הגישה עתירה זו כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: "העירייה") מיום 19.3.14, לחייב את העותרת בהיטלי סלילה, תיעול ושצ"פ. בקצרה, טענה כי דרישות אלו הוצאו בניגוד לדין ולפסיקה, כאשר העירייה מבקשת לגבות היטלי פיתוח בכפל, מקום שהעותרת כבר שילמה עבורן למשיבה 2 (להלן: "ערים"). העותרת טענה כי ערים היא שביצעה את כל עבודות הפיתוח האמורות וזאת תמורת תשלום בסך 11,000,000 ₪ שהעבירה לה העותרת, וכעת מבקשת העירייה כי העותרת תשלם לה סכום נוסף. העותרת הוסיפה כי דרישת העירייה להיטל שצ"פ מכוח חוק עזר אשר אינו בתוקף, אשר אף הותקן בחוסר סמכות.

העירייה הגישה כתב תשובה לעתירה וביקשה לדחותה, בטענה כי המדובר בעתירת סרק. העירייה העלתה מספר טענות סף כגון חוסר ניקיון כפיים ושיהוי, וכן טענה כי דין העתירה להידחות אף לגופה. לטענת העירייה בקצרה, עוד במכרז אליו ניגשה נאמר בבירור כי בנוסף לאגרות ותשלומים של הוצאות הפיתוח, יש לשלם אגרות והיטלים לרשות המקומית, כאשר על העותרת האחריות לבדוק מהם אותם היטלים ומה סכומם. אף בחוזה עליו חתמה העותרת ניתנה התחייבות דומה. בהמשך, טענה העירייה בקצרה כי אין בסיס לטענת העותרת לפיה לא נשאה בעלויות הפיתוח, תוך שהפנתה להסכם שצורף לעתירה, לפיו העירייה וויתרה לרמ"י על תמורה המגיעה לה חלף היטל השבחה, אשר מהווה תשלום לרמ"י ולערים בגין ביצוע עבודות הפיתוח.

3.לאחר שהוגשו כתבי התשובה לעתירה, נערך ביום 21.4.15 דיון מקדמי במעמד הצדדים. במסגרת הדיון, ביקשו הצדדים לפנות להליך גישור, אולם היה והליך זה לא יצליח, יגישו הצדדים סיכומים בכתב לצורך מתן פסק דין. בהחלטתי אישרתי את ההסכמה בין הצדדים וקבעתי מועדים להגשת הסיכומים, החל מיום 21.6.15, אז על העותרת להגיש את סיכומיה. אוסיף ואציין כי הליך הגישור בין הצדדים לא צלח.

ביום 9.6.15 הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת העותרת, טענת העירייה בכתב התשובה לפיה שילמה תמורה ניכרת בגין ויתורה על חלף היטל ההשבחה המגיע לה מרמ"י, עוררה את חשדה. על כן פנתה העותרת לרמ"י בבקשה עפ"י חוק חופש המידע וביקשה פירוט של תשלומים אשר העבירה לעירייה. לטענת העותרת התגלה כי רמ"י העבירה לעירייה סכום כספי בגין עסקת החכירה עם העותרת, דבר המלמד כי טענתה של העירייה לפיה ויתרה על חלף היטל השבחה, אינה טענת אמת. לפיכך ביקשה העותרת להוסיף לתיק בית המשפט את התכתובת אשר נוהלה עם רמ"י ואת המסמכים שהועברו במסגרתה.

אעיר כבר עתה, כי הגם שטרם נדונה הבקשה, עשה ב"כ העותרת דין לעצמו, ובמסגרת הבקשה צירף הוא את המסמכים את צירופם ביקש כאילו כבר ניתנה לו הרשות לכך. למותר לציין כי המדובר בהתנהלות שאינה ראויה ועל ב"כ העותרת להימנע מלעשות זאת בעתיד.

4.העירייה הגיבה לבקשה וביקש לדחותה. הפנתה לשלב המאוחר בו נמצא התיק דנן וכן לפסיקה הנהוגה לפיה אך במקרים נדירים יאפשר בית המשפט צירוף ראיות בשלב מאוחר. לגופו של עניין טענה כי הראיות שצירופן מבוקש אינן עומדות במבחני הפסיקה, כאשר אין המדובר בראיות מרכזיות, כמו כן העותרת לא נתנה כל הסבר מספק מדוע לא הוגשו ראיות אלו במועד, בנוסף הוספת הראיה תגרום נזק ראייתי לעירייה וכן תביא להכבדה ממשית על ההליך.

דיון והכרעה: 

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לצירוף ראיות להתקבל.

אכן צודק ב"כ העירייה בטענתו כי הוספת ראייה בשלב בו מצוי ההליך, קרי לאחר שניתנה החלטה על הגשת סיכומים, אינו השלב המקובל להגשת ראיות ואין זו הדרך המקובלת לניהול ההליך, אלא היה על העותרת להגיש המסמך עוד קודם לכן. עמד על הדברים כב' השופט ריבלין: