עת"מ 15792-07-16 נייר חדרה בע"מ נ' עיריית חדרה ואח'

עתירה המכוונת כנגד שומת ארנונה שלפיה מחייבת המשיבה את העותרת בתשלומי ארנונה. לטענת העותרת, שומת הארנונה לוקה בחוסר סבירות קיצוני במידה המצדיקה את ביטולה.

העותרת היא חברה ציבורית העוסקת במישרין ובאמצעות חברות בת בייצור ובמכירה של ניירות אריזה, בין השאר, והיא מחזיקה בתחום המשיבה במפעל נייר ששטחו כ-380 אלף מ"ר של מבנים וקרקע. בשנת 2015 עמד סכום הארנונה השנתית שבו חויבה העותרת על סך 22,429,976 ₪, ועל רקע זה פנתה העותרת למשיבה והעלתה בפניה את טענותיה והסתייגויותיה מגובה סכום הארנונה. בין הצדדים התקיימו פגישות נוספות וחילופי מכתבים ובסופו של דבר, כאשר לא הושגה הסכמה, הוגשה העתירה הנוכחית.

כמסתבר, חיובי הארנונה המוטלים על העותרת היו נושא להתדיינויות קודמות (עמ"נ 338/03 מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה (2.11.04); עמ"נ 207/08 מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה (12.8.08) (הערעור על פסק הדין נדחה בעיקרו בבר"מ 8242/08 מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה (22.7.09)). עם זאת, דומה שהעותרת צודקת כשהיא טוענת שבהתדיינויות הקודמות לא עלתה, וממילא גם לא נדונה, סוגיית סבירות שומת הארנונה כפי שהיא מובאת בעתירה זו. בשני המקרים הקודמים עמדו לדיון השגות שהעותרת הגישה על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו–1976 ("חוק הערר"). העילות להגשת השגה מפורטות בסעיף 3(א) לחוק הערר, וטענה ששומת הארנונה לוקה בחוסר סבירות קיצוני לא רק שאיננה נמנית על עילות אלה, אלא שסעיף 3(ב) לחוק הערר קובע במפורש שמנהל הארנונה או ועדת ערר הפועלים מכוח חוק הערר אינם מוסמכים "לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)". נמצא שהעתירה הנוכחית היא האכסניה הדיונית הראויה לטענות העותרת, וההתדיינויות הקודמות אינן מייתרות את הדיון בטענותיה בעתירה זו.

בערבו של הדיון המוקדם שנועד ליום 17.11.16 הגישה העותרת מסמך שהוכתר "הודעת עדכון", שבו היא טענה שהמשיבה הגישה בקשה לשרי הפנים והאוצר לשינויים בצו הארנונה לשנת 2017. העתק הבקשה צורף להודעה. עיקרם של השינויים הוא קביעת סיווג חדש ותעריף מוזל לתעשיות עתירות ידע, ושינוי במדרגות ובתעריפים לקרקע בסיווג "תעשייה וחרושת".

ביום 25.12.16 הגישה העותרת בקשה לצרף את שרי הפנים והאוצר (ביחד, "השרים") כמשיבים פורמליים לעתירה, ולחלופין להורות על התייצבות היועץ המשפטי לממשלה. הבקשה נומקה בכך שהמשיבה הגישה את הבקשה האמורה לשרים, ולכן יש מקום לקבל את עמדתם בהיותם הרשות הנוגעת בדבר. ביום 26.12.16 דחיתי את הבקשה לצרף את השרים כמשיבים, והוריתי כי העתירה תועבר לידיעת היועץ המשפטי לממשלה על מנת שישקול את עמדתו בנוגע להתייצבות לדיון בעתירה. ביום 8.3.17 הודיע היועץ המשפטי לממשלה שאין בכוונתו להתייצב, מכיוון שלפי דעתו העתירה אינה מעוררת שאלות המצדיקות את התייצבותו.