העתירה
1. לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז ירושלים (להלן – ועדת הערר), מיום 30.6.15, אשר דחתה ערר שהגישו העותרים על החלטתה מיום 18.3.15 של ועדת המשנה לתכנון ובנייה שליד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים (להלן גם – הוועדה המקומית). ההחלטה היא בעניין היתר בנייה שהתבקש על-ידי משיבים 5-3 (להלן – המשיבים) להקמת מעלית חיצונית בחצר הבית המשותף שבו מתגוררים העותרים והמשיבים ברחוב גדליה 1 בירושלים. הוועדה המקומית דנה בבקשה להיתר, על-רקע ההתנגדות לה שהוגשה על-ידי העותרים, ואישרה את הבקשה בכפוף לתיקונים בתכנית. ערר על ההחלטה, שהוגש לוועדת הערר, נדחה.
העותרים טוענים, כי היתר הבנייה ניתן בניגוד להסכמות שאליהם הגיעו הצדדים בעבר בקשר להקמת המעלית; וכי מבנה פיר המעלית והגשרון המוביל מהפיר אל חדר המדרגות של הבית המשותף, מאפשר תצפית אל תוך דירתם של בני הזוג העותרים 1 ו-2, באופן הפוגע בפרטיותם. לפיכך טוענים העותרים, כי ההחלטה בדבר אישור היתר הבנייה שגויה, והם עותרים לביטולה ולתיקון היתר הבנייה שניתן על-פיה. יוער, כי העתירה הוגשה בשיהוי, לאחר שלושה חודשים מיום מתן ההחלטה; כי לא נתבקש בצִדה צו ביניים; וכי בניית פיר המעלית וכן הגשרון המוביל מן המעלית אל חדר המדרגות של הבית המשותף הושלמה.
יצוין, כי אף שהעתירה הוגשה גם בשמה של עותרת 3, בעלת דירה בבניין, במהלך הדיון בעתירה מיום 20.11.16, הודיע ב"כ העותרים, כי אינו מייצג עוד את עותרת 3, לבקשתה. כן הובהר, כי עותרת 3 אינה עומדת על טענותיה בעניין מיקום בלוני הגז של דירתה בעקבות הקמת המעלית. משכך, אישר ב"כ העותרים, כי ההכרעה בטענות שהועלו בעתירה בעניין מיקום בלוני הגז, התייתרה (עמ' 21 ש' 26, עמ' 22 ש' 2). עם זאת, הוא ביקש להפחית את סכום ההוצאות שנפסקו לחובת מרשיו על-ידי ועדת הערר, בטענה כי הוצאות אלה הושתו בעיקר בשל המחלקת על מיקום בלוני הגז. עוד יוער בהקשר זה, כי בעתירה התקיימו מספר דיונים, שנדחו מעת לעת, לנוכח אי-הבהירות בשאלה, האם ב"כ העותרים מייצג גם את עותרת 3, אם לאו.
רקע עובדתי בתמצית
2. להלן הרקע העובדתי, העולה מהחלטת ועדת הערר ומכתבי הטענות בעתירה. המשיבים מבקשים להקים, מזה שנים, מעלית בבית המשותף שבו מתגוררים הם והעותרים. הם הגישו בעבר בקשה קודמת להיתר בנייה; ובעניין זה התקיימו הליכים קודמים בין הצדדים. תחילה אושרה בקשת המשיבים להקמת מעלית חיצונית, והעותרים עררו על החלטה זו לוועדת הערר. ועדת הערר בהליך הראשון (ערר 244/09), קיבלה את הערר וקבעה שיש לבנות מעלית פנימית. העותרים המשיכו להתנגד להקמת המעלית הפנימית, אך בהמשך הסכימו על הקמת מעלית חיצונית. בגדרה של הסכמה זו חתמו הצדדים על הסכם ביום 24.10.13 (להלן גם – ההסדר), שהוגש לוועדה המקומית, ואשר בו הגיעו להסכמה בדבר בניית המעלית, ותנאים נוספים. בין-היתר, הוסכם בין הצדדים, כי תוקם מעלית חיצונית בחצר האחורית הדרומית של הבניין; כי המעלית תיבנה "ככל הניתן בקו הסימטריה שבין הדירות המזרחיות והמערביות בקומת הקרקע ובקומת קפלן [קומת העותרים 1 ו-2 – י' נ'] ושנייד"; כי "מידות החוץ של פיר המעלית לא יחרגו מרוחב של 140 ס"מ ממזרח למערב ומ-180 ס"מ מצפון לדרום"; וכי המעלית תוקם "בצמוד למטבחם של משפחת טובול". יצוין, כי במסגרת ההסדר, סוכם בין הצדדים שהעותרים ימשכו את הערר שהגישו לוועדת הערר במסגרת ההליך הראשון, וכי המשיבים יגישו בקשה חדשה להיתר בנייה בהתאם להסכמות כמפורט בהסדר.
3.בעקבות ההסכם, הגישו המשיבים לוועדה המקומית בקשה להיתר בנייה, להקמת מעלית חיצונית בחצר הבית המשותף. העותרים הגישו התנגדות לבקשה, ובה הלינו על כך שהמשיבים הגישו תכנית מבלי שניתנה לעותרים הזדמנות לעיין בה ולהעיר הערותיהם. עוד טענו העותרים, לגופו של עניין, כי התוכנית שהוגשה מנוגדת להסכמה שבין הצדדים, במספר היבטים: מידות המעלית אינן תואמות את הסכמת הצדדים; המעלית לא ממוקמת בסימטריה לקו הבניין ואינה צמודה לקיר המטבח של משפחת טובול, בניגוד למוסכם; והמעבר של משתמשי המעלית על הגשרון המחבר בין המעלית לבין חדר המדרגות בבית המשותף בקומה השלישית של הבניין (להלן – הגשרון) יוצר זווית ראיה ותצפית אל חדרי השינה והאמבטיה של העותרים, באופן הפוגע בפרטיותם. העותרים אף העלו טענות הנוגעות לבלוני הגז, אשר כאמור, התייתר הצורך לדון בהן במסגרת העתירה.
4.בהחלטת הוועדה המקומית מיום 18.3.15 אושרה הבקשה להיתר בנייה, בכפוף למספר שינויים ותנאים. הוועדה קבעה, כי הבקשה להיתר בנייה, אשר נבחנה על-ידה במהלך הדיון לפניה, הוגשה בהתאם להסכם בין הצדדים. הוועדה דחתה את טענות העותרים ביחס למידות המעלית, וקבעה כי אלו המידות המינימליות על-פי התקן ואין מקום לשנותן. ביחס לחומרי הבנייה קבעה הוועדה, כי פיר המעלית יהיה מזכוכית שקופה, אולם תא המעלית (למעט חזיתו הפונה לרחוב), כמו-גם המעקה לגשרון, יהיו מזכוכית חלבית, כדי להגן באופן המֵרבי על פרטיות השכנים.
5.ביום 27.4.15 הגישו העותרים ערר על החלטת הוועדה המקומית לוועדת הערר. בדיון מקדמי שהתקיים ביום 2.6.15, נדונה טענת העותרים כי התוכנית שהוצגה לפני ועדת הערר אינה התוכנית שאושרה על-ידי הוועדה המקומית. ועדת הערר הורתה לצדדים להגיש את התוכנית העדכנית-האותנטית, וזו הוצגה לפני הוועדה במועד הדיון. הוועדה החליטה על קיום דיון לגוף הערר, שבו ישמעו רק טענות הנוגעות "להתנגדות התכנונית של העוררים לבקשת ההיתר שאושרה".
החלטת ועדת הערר
6.ביום 30.6.15 התקיים הדיון בערר, שבסופו החליטה ועדת הערר על דחיית הערר. ראשית, קבעה הוועדה, כי הערר אינו מעלה כל טענה תכנונית המצויה בגדר סמכות הוועדה, וכי היתר הבנייה תואם את הוראות תכנית 5022א' החלה במגרש שעליו ממוקם הבית המשותף, והולם את שיקול הדעת הרחב שהתוכנית מקנה, באשר למיקום המעלית במגרש. עוד נקבע, כי ההיתר הולם את הסכמת הצדדים בהסדר מיום 24.10.13, ולא נפל בו פגם במישור התכנוני והאדריכלי. באשר לטענות העותרים ביחס למידות המעלית, קבעה הוועדה כי מידותיה תואמות את ההסדר שנחתם בין הצדדים – אשר קבע מידות מֵרביות להקמת המעלית. הוועדה דחתה את טענת העותרים, שלפיה יש להקטין את המעלית למידות המינימום הקבועות בתקנה 3.8.29.3 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן – התקנות), בנימוק כי אילו ביקשו הצדדים לקבוע מידות מינימום אלו, לא היו מגיעים להסכמה לגבי המידות המֵרביות כמובא לעיל. ועדת הערר הוסיפה וקבעה, כי הוועדה המקומית סברה שגודל המעלית סביר ומתאים, והתבססה לצורך כך על חוות-דעת מקצועית שהוגשה מטעם המשיבים, ואף היא עצמה השתכנעה שגודל המעלית תואם את הצרכים, כמו-גם את התוכניות החלות במגרש. הוועדה התייחסה בכלליות ליתר טענות העותרים, וקבעה כי ספק רב אם הן מצויות בגדר סמכותה; ומכל מקום, לא מצאה בהן ממש. הוועדה התייחסה לטענות בעניין בלוני הגז, אשר כאמור הדיון בהן התייתר במסגרת העתירה דנן. לסיום, הפנתה ועדת הערר להחלטה שנתקבלה במסגרת הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים לפניה, והדגישה את מדיניותה לעודד הקמת מעליות בבתים ישנים, ככלי לשיפור איכות החיים והנגשה לבעלי מוגבלויות. הוועדה אף התייחסה בהחלטתה להתנהלות העותרים, "שלא הפנימו את חשיבות עקרון תום הלב בהליכי התכנון", הן בערר הראשון והן בערר הנדון, וחייבה אותם בתשלום הוצאות כל המשיבים, בסכום כולל של 4,000 ₪.