ביתן ואח' נ' ראשת אגף הפיקוח על ייצוא ביטחוני ואח'

עניינה של עתירה זו בבקשה על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), המעניק לכל אזרח ותושב את הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות, כהגדרתן בסעיף 2 לחוק, ללא צורך במתן הסבר לאותן רשויות (סעיף 1 לחוק).

במסגרת העתירה העותרים מבקשים להורות למשיבים להמציא לידיהם מידע הנוגע לקשר הביטחוני והדיפלומטי בין מדינת ישראל לסרי לנקה בין השנים 2011-2002 (להלן: "המידע המבוקש").

1.העותרים הגישו למשיבים 4 ו-5 "בקשה לפי חוק חופש מידע לקבלת מידע בנוגע לקשר הביטחוני והדיפלומטי בין מדינת ישראל לסרי לנקה בין השנים 2011-2002". בבקשה, מיום 14.6.18, פורטו הרקע הכללי להגשת הבקשה והמידע המבוקש.

2.לאחר דין ודברים בין ב"כ העותרים לבין המשיבה 4, העותרים קיבלו לידם מקבץ של מסמכים הנוגעים למידע המבוקש בשתי פעימות (נספח נ/8טז לעתירה – פעימה ראשונה; נספח ג' לכתב התשובה של המשיבים – פעימה שנייה). מידע נוסף שאותר על ידי המשיבה 4 לא נמסר לעותרים בהתאם להוראת סעיף 9(א)(1) לחוק "שכן בגילוי יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה" (הודעה מיום 25.5.17).

3. בתום תכתובת חוזרת ונשנית, בקשתם של העותרים לקבלת המידע המבוקש מהמשיב 5 נדחתה על ידי האחרון, בהתאם לסעיף 8(1) לחוק, מהטעם שהיקף המידע המבוקש, ללא צמצומו, מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה (הודעה מיום 14.2.17). המשיב 5 אף הבהיר בהודעתו, כי הוא שומר על טענותיו בנוגע לאי גילוי המידע המבוקש בהתאם לטעמים המנויים בחוק.

מכאן העתירה שלפנינו.

4.במהלך ישיבת יום 29.5.18, בה נידונה העתירה, הציע בית המשפט לצמצם את היקף הבקשה, שהופנתה למשיבים 3 ו-5 (להלן: "משרד החוץ") לתקופה שבין נובמבר 2005 למאי 2009 ובכך לייתר את הדיון בטענת משרד החוץ בדבר הצורך בהקצאת משאבים בלתי סבירה בהתאם לסעיף 8(1) לחוק. ב"כ העותרים הסכים להצעה. בתום ארכה שהתבקשה על ידי משרד החוץ הודיע האחרון, כי הוא מסכים להצעה לפיה הוא יפעל לאתר ולבחון את החומר המצוי אצלו, מתוך המידע שהתבקש בעתירה, ביחס לתקופה המצומצמת האמורה, ויבחן אותו על פי חוק חופש המידע. את תשובתו ימסור לב"כ העותרים (הודעה מיום 14.6.18).

נוכח הודעה זו כל שנותר הוא להידרש להודעת הדחייה בדבר גילוי המידע המבוקש מכוח סעיף 9(א)(1) לחוק, בהתייחס למשיבים 1, 2 ו-4. אשר למשיבים 3 ו-5 – יינתן פסק דין כמבוקש בעתירה בהתייחס לתקופה שבין נובמבר 2005 למאי 2009.

5.לטענת העותרים, בין השנים 2011-2002 התרחשו בסרי לנקה פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות חמורות של זכויות אדם (פרק ב' לעתירה); במהלך התקופה האמורה קיימה מדינת ישראל, בגלוי, קשר דיפלומטי וביטחוני עם המשטר בסרי לנקה (פרק ג' לעתירה); במסגרת הקשרים הללו סיפקה מדינת ישראל למשטר בסרי לנקה ציוד ביטחוני רב אשר סייע בידי המשטר לדכא את מתנגדיו; בכך, מילאה מדינת ישראל תפקיד מרכזי בפשעי המלחמה ובפשעים נגד האנושות שבוצעו שם; בהתנהלותה כאמור הפרה מדינת ישראל את החוק האנושי ואת המוסר האנושי; הייצוא הביטחוני מישראל לסרי לנקה בתקופה האמורה, כמו גם התמיכה הדיפלומטית שהעניקה המדינה למשטר באותה מדינה, הינו מן המפורסמות: בכירי המשטר בסרי לנקה הודו בקיומם של הקשרים הדיפלומטיים והביטחוניים, אף בייצוא הביטחוני המשמעותי שקיבלו, ופרסומים רבים בעיתונים ובדו"חות האו"ם דיווחו על כך; קיים אינטרס ציבורי עצום בגילוי המידע המבוקש לצורך קיום דיון ציבורי, חקר האמת וביסוס דרישה לחקירה פנימית של הגורמים האחראיים לייצוא הביטחוני ומיצוי הדין עמם; סירוב המשיבים 1, 2 ו-4 לגילוי המידע – מעבר למה שנמסר – נועד למנוע את הדיון הציבורי שיתקיים לאחר הגילוי ולטייח את התמיכה שהעניקו הגורמים הרשמיים בישראל, ישירות ובאמצעות סוחרי נשק ישראליים, למשטר הרצחני בסרי לנקה. לפיכך, כך העותרים, יש לדחות את טענת המשיבים 1, 2 ו-4 להתקיימות הסייג שבסעיף 9(א)(1), ולמצער לקבוע, כי על אף הוראת סעיף זה, 'העניין הציבורי' בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם שבאי גילויו (סעיף 17(ד) לחוק) זאת במיוחד לנוכח חולשת הטיעון של פגיעה ביחסי החוץ וביטחון המדינה בהינתן הפרסומים והיקפם מצד ממשלת סרי לנקה ובכירים מכוחות הביטחון שלה ויתר הפרסומים בנושא.