עתירה מנהלית המכוונת כנגד החלטת המשיבה 1 ("ועדת הערר") מיום 15.1.15, שבה התקבל ערר שהגישו המשיבה 3 ("היזם") והמשיבים 4–6 (ביחד, "המשיבים") על החלטת המשיבה 2 ("הוועדה המקומית") מיום 27.10.14 לאשר רק בחלקה את בקשת היזם להיתר בנייה מכוח תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה ("תמ"א 38").
העותרים 1–3 והמשיבים 4–6 הם בעלי זכויות בשתי שתי חלקות נפרדות המהוות מבחינה תכנונית מגרש אחד ועליהן בנויים שני מבנים בעלי קיר משותף, מבנה אחד הוא בית בן שתי קומות, הבנוי בחלק הקדמי של המגרש וממוקם ברחוב הגלבוע 40 בחיפה, ובו מתגוררת העותרת 3 ("המבנה הקדמי"). המבנה האחר הוא בית משותף בן שלוש קומות (שלוש יחידות דיור), והוא בנוי בחלק העורפי של המגרש וממוקם ברחוב הגלבוע 40א בחיפה, ובו מתגוררים העותרים 1 ו-2 והמשיבים 4–6. מבנה זה הוא הבניין שעליו נסבו בקשת ההיתר, החלטת ועדת הערר ועתירה זו ("הבניין").
רקע
היזם הגיש לוועדה המקומית בקשה להיתר בנייה לפי תמ"א 38 ("הבקשה להיתר"). בבקשה להיתר התבקשה תוספת של שלוש יחידות דיור בשתיים וחצי קומות נוספות, וכן הוספת ממ"דים, מרפסות ומעלית לשלוש יחידות הדיור הקיימות בבניין. העותרים וכן בעלי זכויות בבניינים סמוכים התנגדו לבקשה, ובישיבת הוועדה המקומית שהתקיימה ביום 27.10.14 היא החליטה לאשר את הבקשה בחלקה בלבד ולהתיר רק את חיזוק הבניין והקמת ממ"דים, ללא תוספת דירות וקומות נוספות.
היזם והמשיבים הגישו ערר על החלטת הוועדה המקומית (ערר מס' 227/13), וועדת הערר החליטה ביום 15.1.15 לקבל את הערר והורתה על אישור – בכפוף לסייגים – של הבקשה כפי שהוגשה לוועדה המקומית. בצד זאת, ראוי לציין כי נוכח הוראת סעיף 11 לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) תשס"ח-2008 ("חוק חיזוק בתים"), התנתה ועדת הערר את מתן ההיתר בכך שהיזם יגיש אישור של קונסטרוקטור שניתן לחזק את הבניין ללא חיזוק המבנה הקדמי ושחיזוק הבניין לא יגרום פגיעה קונסטרוקטיבית למבנה הקדמי, ובנוסף שעל היזם להציג אישור בדבר כיסוי ביטוחי לנזק אפשרי עקב ביצוע החיזוק.
בהחלטתה התייחסה ועדת הערר לנימוקי הוועדה המקומית שלא לאשר את תוספת הקומות ויחידות הדיור, ולא מצאה אותם מספיקים כדי לדחות את בקשת היזם המושתתת, כאמור, על תמ"א 38. מעיון בהחלטתה עולה כי הנימוק העיקרי של ועדת הערר היה ש"החלטת הוועדה המקומית לאשר אך ורק את חיזוק המבנה והוספת ממ"דים לדירות הקיימות, תוך מניעה מוחלטת של התמריצים שהתבקשו – הוספת שתיים וחצי קומות ושלוש דירות גוזרת כליה על הפרויקט והמשמעות היא כי הבניין לא יחוזק" (סעיף 25 להחלטה). ועדת הערר התייחסה לשיקולים התכנוניים שבעטיים הגבילה הוועדה המקומית את היתר הבנייה שאותו אישרה, וכאמור סברה שאין בהם די כדי למנוע את השגת התכלית שלשמה הותקנה תמ"א 38, היינו חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. כך למשל קבעה ועדת הערר, שבניגוד לעמדת הוועדה המקומית ואף שהדבר אינו רצוי מבחינה תכנונית, ניתן לאשר את חיזוק הבניין ואת מתן התמריצים לגבי חלק מן המגרש שעליו בנוי הבניין. בקשר לכך קבעה ועדת הערר שניתן לראות את שני המבנים, היינו הבניין והמבנה הקדמי, כ"בית מורכב" כמשמעותו בסעיף 59 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 ("חוק המקרקעין"), ובהתקיים התנאים המנויים בסעיף 11 לחוק חיזוק בתים לגבי המבנה הקדמי, אין מניעה לאשר את מתן ההיתר המבוקש לבניין.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.