עת"מ 11448-03-14 מוסדות חינוך ותרבות נ' משרד החינוך והתרבות

עניינה של העתירה בהחלטת המשיב מ- 25.2.14 להפסיק את תקצוב העותרת, חברה בע"מ המפעילה מוסדות חינוך במגזר הבדואי, לנוכח ממצאי ביקורת שהעלו כי החברה לא שילמה את מלוא המשכורות לעובדי ההוראה שהיא מעסיקה, וכי היא חייבת לעובדים אלה עבור שכר והפרשות לקופות גמל ולקרנות השתלמות סכום המגיע לכדי למעלה מ- 7.3 מיליון ₪. יודגש, כי משמעות הדבר היא, שסכומים אלה הועברו לעותרת על ידי המשיב במסגרת תקצובה השוטף, אולם לא הגיעו ליעדם.

העותרת לא חלקה על עצם קיומם של פערי שכר כאמור, אולם היו בידיה הסתייגויות כאלה ואחרות באשר להיקפם על פי הממצאים ובאשר לתקינות הליך הביקורת. בעתירה טענה כי החלטת המשיב לחסום את תקציבה אינה סבירה, שכן תמיט עליה כליה.

סך הכספים המעוכבים היום אצל המשיב בגין אי השבת פערי שכר כנדרש מגיע כדי 2.4 מיליון ₪.

בדיונים שהתקיימו לפניי הביע המשיב נכונות למצוא מתווה אשר יהיה בו כדי להביא לפתרון מוסכם. לשם כך היה על העותרת להמציא למשרד רואה החשבון שערך את הביקורת מטעם המשיב מסמכים שונים ולשתף פעולה עם הליכי הביקורת. אלא שהעותרת פנתה בראשית יוני לבית משפט של פירוק (פר"ק (באר שבע) 5354-06-14) וב- 10.6.14 ניתן לבקשתה צו פירוק זמני. עו"ד זיאד דבאח מונה על ידי בית המשפט כמפרק זמני של החברה.

במסגרת הליכי הפירוק, פנה המפרק הזמני לבית המשפט של פירוק בבקשה כי יורה למשיב להעביר לחשבון החברה שבפירוק "את כל הכספים המצויים ברשותו והמוחזקים על ידו". המפרק הזמני נימק את בקשתו בכך ש"החברה נותרה חייבת לנושים רבים שלא ידועים למפרק הזמני, זהותם והיקף נשייתם נכון להיום, וככל שידוע למפרק הזמני החברה חייבת משכורות לעובדיה לפחות למספר חודשים".

בית המשפט של פירוק ביקש את תגובת כונס הנכסים הרשמי, שהודיע כי הוא מתנגד לבקשה. בתגובתו עמד על כך שהעותרת לא הייתה זכאית לכספים הנדרשים ערב הפירוק, וכי אין במתן צו הפירוק כדי לשנות את זכאותה. עוד ציין כונס הנכסים הרשמי בתגובתו, כי על פניו קיימת מחלוקת כנה בין הצדדים בשאלה האם זכאית החברה לתקצוב אם לאו, וכי טענת המשיב היא, כי התקצוב מטעמו נועד אך ורק לתשלום משכורות לעובדי הוראה. לפיכך, ככל שייענה בית המשפט לבקשת המפרק הזמני משמעות הדבר שהכספים ייכנסו לקופת הפירוק, ואין כל דרך להבטיח שלא ישמשו למטרות אחרות של החברה בפירוק - מה שאינו ראוי בהינתן שהמדובר בכספי ציבור.

בנסיבות אלה סבר כונס הכנסים הרשמי כי הדין עם המשיב, וכי אין מקום להעביר את כספי התקצוב לחשבון הפירוק. הכונס הוסיף ואמר כי "ככלל, נראה שמן הראוי היה שעניין המחלוקת תוכרע ע"י בית המשפט המוסמך, אך לאור עמדת המפרק כי הדבר מחייב את מימון רואה החשבון והמשך הייצוג ואין כספים בקופת הפירוק, נראה שקיימת בעייתיות בהמשך ההליכים בעת"מ 11448-03-14" (כלומר, העתירה שלפניי). לבסוף העיר הכונס, כי המדינה הצהירה שהסכום המעוכב מיועד לתשלום שכר לעובדי הוראה; כי לאחר שיינתן צו הפירוק ויוגשו תביעות חוב על ידי עובדי החברה; כי תביעות אלה ייבדקו ויאושרו (ככל שיאושרו) על ידי המפרק; או אז יש לקוות שלאור הודאת המדינה שהכספים המעוכבים מיועדים לתשלום משכורות, יישקל בחיוב תשלום חובות אלה מתוכם.

בהחלטתו מ- 11.9.14 קיבל בית המשפט של פירוק את עמדת כונס הנכסים הרשמי וממילא את עמדת המשיב, תוך שהוא מתיר לעותרת להמשיך את ההליכים בעתירה ככל שיש לה עניין בכך, כיוון שהיא זו שיזמה את הליך הפירוק. משכך, הוגשה לפניי בקשה מטעם העותרת להעברת הכספים המעוכבים לקופת הפירוק. לטענתה, הימנעות המשיב מהעברת הכספים לקופת הפירוק תביא להעדפת נושים - עובדי החברה שטרם הגישו תביעות - שאינה הוגנת, רק משום שנכללו בדו"ח ביקורת שכר שערך המשיב, או לחלופין העדפת המשיב כנושה המבקש לקבל בחזרה תקציב שהועבר לחברה בגין עובדים אלה באותם שנים. עוד טוענת היא כי העברת כספי התקצוב למפרק והותרת שיקול דעת בידיו לשם טיפול בתביעות הנושים תמנע את החשש לפגיעה בכללי השוויון, תאפשר לו לראות את התמונה הכוללת של נושי החברה לעומת סך נכסיה וכך יוכל לחלק את הנכסים "תוך תיאום ובקרה, באופן העולה בקנה אחד עם הגישה הכלכלית המנחה את המפרק למקסם את התועלת עבור הנושים". בהקשר זה מוסיפה העותרת וטוענת כי אין כל סיבה להעדיף את נושי החברה הפוטנציאלים על פני הנושים הממשיים שלא הגישו את תביעתם למפרק, אך משום שהמשיב מחזיק בכספים אלה.