העותר יליד 23.9.88, אזרח אריתריאה, שהסתנן לישראל ביום 3.9.08. ביום 6.10.08 הונפק לו רשיון זמני מסוג 2(א)5 אשר הוארך מעת לעת. העותר התגורר באילת ועבד במלון הרודס בעיר.
ביום 31.12.13 הוצאה לעותר הוראת שהיה להתייצב במרכז "חולות" ביום 2.2.14, בהתאם להוראות החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד - 2013 (להלן - "תיקון מס' 4") אשר היה בתוקף באותה עת, והעותר עשה כן. ביום 9.6.14 הגיש העותר בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל וביום 1.1.15 נערך לו ראיון.
ביום 22.9.14 ניתן פסק הדין בבג"ץ 8425/13 גבריסלאסי נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו) (22.9.14) (להלן - "בג"ץ גבריסלאסי"), אשר ביטל את הוראות תיקון מס' 4. ביום 8.12.14 אושר בכנסת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאת מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה - 2014 (להלן - "החוק החדש למניעת הסתננות"). בעקבות זאת, ביום 11.1.14 נערך לעותר שימוע נוסף להוצאת הוראת שהיה חדשה בעניינו, והוצאה הוראת שהיה עד ליום 5.10.15, למשך השהיה המקסימלי שנקבע במתקן "חולות".
ביום 4.3.15 הוגשה העתירה שבפני. בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים להקפאת הוראת השהיה שהוצאה לעותר. ביום 5.3.15 דחיתי את הבקשה לצו ביניים.
טענות הצדדים
העותר טוען, כי דין הוראת השהיה שהוצאה לו להתבטל שכן החוק החדש למניעת הסתננות הינו בלתי חוקתי ואינו עולה בקנה אחד עם הביקורת החוקתית בבג"ץ גבריסלאסי. לעמדתו, החוק אינו עומד בהוראות נציבות האו"ם לפליטים ומהווה מתקן כליאה אשר נועד למרר את חייהם של השוהים בו תוך שלילת חירותם, כבודם והשליטה על חייהם וגורלם. תכליות החוק אינן ראויות, שכן לא ניתן להכיר באוכלוסייה כזכאית להגנה מכוח אמנת הפליטים מחד גיסא ולשלול את חירותם מאידך גיסא., החוק מבקש למעשה לשבור את רוחם של מבקשי המקלט על מנת לעודד אותם לצאת מישראל. גם האמצעים בהם נוקט החוק החדש להבטחת התכליות שהוצבו אינם מידתיים.
עוד מציין העותר, כי הוא מצוי בימים אלה בהליך מתקדם של קבלת מעמד בקנדה, אשר מעיד על כך כי אין לו כוונה להשתקע בישראל ועל כן אין טעם בהוצאת הוראת שהיה בעניינו. שהותו של העותר במתקן "חולות" תעכב את ביצוע ההליכים הנדרשים להצלחת ההליך. כרגע העותר עבר את השלבים הראשונים וקיבל אישור על הגשת הבקשה, והוא מצוי בתקופת המתנה בת שנה עד שנה וחצי לראיון, במסגרתה עליו לבצע פעולות כגון הצגת תעודות מהמשטרה ובדיקות רפואיות, כדי להצליח בהליך ההגירה יש צורך בעזרה והנחיה צמודה ואין אפשרות אפקטיבית לבצע פעולות אלה במהלך שהיה ב"חולות", בין היתר, מאחר ואין בידי השוהים ב"חולות" את היכולת הכלכלית לממן את הנסיעות הנדרשות לצורך הסדרת בקשת ההגירה. עוד מציין העותר כי הגיש בקשה למקלט מדיני אשר טרם הוכרעה. לעמדתו, המשיב לא התייחס לנסיבות חייו הקשות, אשר אילצו אותו לנוס ממדינתו, כמו גם לכאבים הכרוניים מהם הוא סובל ולמעשה לא ביצע כל בחינה אמיתית למצבו.
המשיב טוען, כי אין מקום להידרש לחוקתיות החוק החדש למניעת הסתננות, שכן סוגיה זו תלויה ועומדת בימים אלה בפני בית המשפט העליון.
כן סבור המשיב, כי אין די בהגשת בקשה לקבלת מעמד פליט במדינה אחרת על מנת להביא לביטול הוראת שהייה, מחשש להגשת בקשות סרק מעין אלה על מנת לזכות בחסינות מהשמה ב"חולות". טענה זו גם לא עלתה בשימוע שנערך לעותר טרם הוצאת הוראת השהיה. ההליך לקבלת מעמד בקנדה נמשך זמן רב, ואין הגיון בכך שכל אותה עת לא ניתן יהיה להפנות את העותר ל"חולות". ממילא, בהתחשב במספר הפעולות המועט להם ידרש העותר בזמן הקרוב לקידום הליך ההגירה לקנדה, אין מניעה כי יקדם את בקשתו בעת שהייתו ב"חולות", בו קיימת חובת התייצבות פעם אחת ביום בלבד, בסמוך לשעות הלילה. ככל שידרש העותר להיעדרות ארוכה יותר, יוכל לבקש אישור למטרה זו, כאשר בקשות דומות שהגיש אושרו בעבר.
עוד טוען המשיב, כי דין הטענה בדבר כאבים מהם סובל, לכאורה, העותר, להידחות, שכן טענה זו נטענה ללא פירוט, לא הוזכרה על ידי העותר בעבר, ולא נתמכה במסמכים רפואיים, ממילא קיימים שירותים רפואיים במתקן עצמו. גם אי ההכרעה בבקשת המקלט אינה מהווה עילה לשחרור העותר, מה גם שבינתיים נדונה בקשת המקלט וביום 16.4.15 הוחלט לדחותה.
דיון