ועדה מקומית לתכנון תמר,רמת הנגב ואח' נ' משרד הפנים ואח'

העתירה 

1. בשנת 2002 הוקמה המשיבה 2 הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות (להלן: "הות"ל") הפועלת לצד המועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן: "המועצה הארצית"). הות"ל הוקמה במטרה לקדם תכנון מפורט לביצוע עבור תוכניות שיוגדרו על ידי הממשלה כבעלות חשיבות לאומית.

2. מזה שנים, בעקבות תהליכי ייצור בים המלח, בבריכה מספר 5, קיימת סכנת הצפה של המלונות ושתיות החוף בגדה המערבית של הבריכה. בעבר נוסו פתרונות ביניים להדיפת הסכנה. בשנת 2007 החליטה הממשלה לקדם פתרון ארוך טווח לסכנת ההצפה. עד ליישמו של אותו פתרון, יזמה הממשלה את התוכנית לתשתיות לאומיות 35 (להלן: "התת"ל 35"), שאושרה על ידי הות"ל בשנת 2012, ונועדה לאפשר בינתיים ביצוע של עבודות דחופות.

3. זמן קצר לאחר אישור התת"ל 35, הוגשו לות"ל בקשות לפי תת"ל 35 להיתרי בנייה. לאחר בדיקת התוכניות ואישורן גבו המשיבים אגרות בניה עבור היתרים שהות"ל הוציאה בהתאם לתוכנית תת"ל 35.

4. עתירתן של העותרות היא כי יוצהר:

   "א. המשיבים אינם מוסמכים לגבות אגרות בניה בגין היתרי בניה לעבודות המבוצעות בתחום השיפוט של העותרות.

   • לחילופין, אם המשיבים או מי מהם מוסמך לגבות אגרות בניה בגין הוצאה של היתרי בניה לעבודות המבוצעות בתחום השיפוט של העותרות, הרי שאת האגרות שהם גובים כאמור (לרבות כספים שכבר נגבו בפועל) עליהם להעביר למועצה האזורית תמר".

5. טענתן העיקרית של העותרות היא שהמשיבים אינם מוסמכים לגבות את אגרות הבניה מאחר ואין בחקיקה הוראה ברורה ומפורשת המקנה להם את הסמכות לגבותן.

   לעומת טענות העותרות טענו המשיבים כי יש בחקיקה הוראות מפורשות המקנות להם את הסמכות לגבות אגרות בניה, ואין עליהם חובה להעבירם לעותרות. לפיכך, לטענת המשיבים דין העתירה להידחות.

    

   שאלת סמכות הות"ל לגבות אגרות.