לטענת העותר, הוא מרצה מזה 18 שנים עונש מאסר עולם על לא עוול בכפו, בצורה מופתית ,ואף שסיים בשנת 2016 קבוצה טיפולית בנושא שליטה בכעסים, וסיים לאחרונה קבוצת תרפיה עם בעלי חיים, קבוצת הורות מתקדמת, וקבוצת ניהול קונפליקטים, ואף שחוות דעתו של הפסיכולוג מטעמו ד"ר נמרוד שני היתה שמסוכנותו לאלימות חוזרת הינה נמוכה-בינונית ומסוכנותו המוערכת בזמן חופשה הינה נמוכה, מתנגדת המשיבה להוצאתו לחופשה מיוחדת בראש השנה.
ילדיו של העותר, המוגדרים כ"נפגעי העבירה" אשר לדידו של העותר לא היתה, ואשר ועדת אלמ"ב או המשיב לא פנו אליהם, מצטרפים לעתירה ומבקשים לחוג עם העותר את חג ראש השנה. כתימוכין לכך הפנה העותר למכתב שכתבו ילדיו ולחוות דעתו של הפסיכולוג רמי בר גיורא ולפיה חופשות העותר הן לטובת ילדיו. בתו של העותר עתידה לשוב מטיול ממושך בחו"ל ואילו בנו של העותר עתיד לצאת לאחר החגים ללימודים בחו"ל.
כן עמד העותר על מצבם הרפואי של הוריו הקשישים, אשר מבקשים אף הם לחוג עמו את החג.
לטענת העותר, בית המשפט העליון הכיר במסגרת רע"ב 3556/15 בנסיבות הומניטריות חריגות ומיוחדות של משפחת העותר, ואישר יציאת העותר לחופשה מיוחדת לשם צפייה בבנו שאמור היה להשתתף בתחרות ריצה במסגרת המכביה.
מזה כשנה וחודשיים לא בילה העותר במחיצת ילדיו.