עת"א 50404-02-16 מדינת ישראל נ' אבו כף(אסיר)

השופטת גילת שלו:

המשיב נדון לעונש מאסר בן 5 שנים, בגין עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר, גניבת רכב, חבלה במזיד לרכב ונהיגה ללא רשיון וביטוח. ביום 6.1.15, בחלוף שני שליש מתקופת מאסרו, קיבלה ועדת השחרורים (להלן- הוועדה) את בקשת המשיב, והורתה על שחרורו על תנאי ממאסר, בתנאים שונים ובהם: מילוי תנאי תכנית השיקום הפרטית של מרכז "קטבים", עבודה במקום העבודה שאושר, ומעצר בית לילי בכל יום בין השעות 21:00 עד 06:00, וכן הובהר לו כי אין לשנות תנאי מתנאי השחרור ללא אישור הועדה.

בדיון המעקב שהתקיים בעניינו של המשיב ביום 10.6.15, התברר כי הוא החליף שני מקומות עבודה ללא אישור הוועדה, ועל כן התבקש מרכז "קטבים" להגיש בקשה להחלפת מקום עבודה. לקראת דיון המעקב הנוסף שהתקיים ביום 19.7.15, הוגש לוועדה דיווח ממנהל מרכז "קטבים" ולפיו מאז מועד הדיון הקודם הוא לא הצליח ליצור קשר עם המשיב, ועל כן ביקש מהוועדה להזהירו כי באם לא יחזור לתכנית השיקום יופקע רשיונו. בדיון המעקב מיום 19.7.15, אליו לא התייצב המשיב, החליטה הוועדה על הפקעת שחרורו של המשיב, זאת לאור הפרת התנאי בעניין מקום העבודה, ניתוק הקשר עם מרכז "קטבים", ולאור דברי ב"כ העותרת כי נפתח נגדו תיק נוסף, ואולם החלטה זו בוטלה ע"י הוועדה ביום 18.11.15, במסגרת בקשה לדיון חוזר שהגיש המשיב.

ביום 24.11.15 נדון המשיב במסגרת ת"פ (שלום ב"ש) 50584-07-15, בגין עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, מיום 19.7.15 בשעה 03:33, לעונש מאסר בן 7 חודשים, שכלל הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים (להלן- התיק הנוסף). על כן, הגישה העותרת בקשה לביטול שחרורו על תנאי.

ביום 26.1.16 קבעה הוועדה כי לאור העובדה שהמשיב הפר את תנאי מעצר הבית הלילי, אין מנוס אלא להפקיע את הרשיון, והוסיפה כי "לא בלי היסוס, החלטנו להורות על הפקעת מחצית התקופה, שכן מדובר ממילא בתקופת מאסר משמעותית וארוכה ואנו סבורים כי די בה כדי להבהיר לאסיר את חומרת הפרת הוראות וועדת השחרורים". בהמשך להחלטה זו, ככל הנראה לאחר שב"כ העותרת הסבה את תשומת לב הוועדה לכך שלא נומקו בהחלטה נסיבות מיוחדות לביטול מחצית תקופת הרשיון בלבד, ציינה הוועדה בהחלטה נוספת "בהמשך להחלטתנו... הננו מציינים כי מדובר באסיר שבתחילה הועמד לדין בשל עבירות שעניין תקיפת שוטרים, ובסופו של דבר העבירה בעטיה הורשע ומהווה את העילה להפקעת הרישיון, הינה הפרת הוראה חוקית.

לפיכך הואיל וכ"א בעניינו התגמד לעבירה כאמור לעיל, יש מקום להוראה בדבר הפקעת הרישיון למחצית התקופה בלבד".

על החלטה זו הוגשה עתירתה זו של המדינה, במסגרתה היא עותרת לבטל את החלטת הוועדה ולקבוע כי יופקע מלוא תקופת הרשיון של המשיב.

ב"כ העותרת טענה, כי החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות ברמה המחייבת התערבות הערכאה המנהלית, שכן לא התקיימו בעניינו של המשיב נסיבות מיוחדות כנדרש על פי סעיף 20(ג) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן- החוק), לצורך ביטול חלק מתקופת הרשיון בלבד. לטענתה, לאור ההלכה הפסוקה לפיה לאסיר אין זכות מוקנית להשתחרר ברשיון, הרי מששוחרר שחרור מוקדם והפר את תנאי הרשיון, בעיקר בדרך של ביצוע עבירה, מן הראוי שישוב לרצות את יתרת העונש שהוטל עליו, ומסקנה זו אף מתחייבת משיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים.

ב"כ העותרת הפנתה לפסיקה במסגרתה הופקע מלוא תקופת הרשיון, גם בגין הפרות קלות יותר של תנאי הרשיון, וטענה כי בעניינו של המשיב ראוי היה להפקיע את תקופת הרשיון גם בגין ההפרות הנוספות של תנאי הרשיון, היינו ניתוק הקשר עם המשקם הפרטי והחלפת מקומות עבודה, שהינן הפרות מהותיות, ועל אחת כמה וכמה כשבנוסף הוא ביצע עבירות נוספות, בגינן נדון לעונש מאסר.

ב"כ המשיב מצדה עתרה לדחיית העתירה, וטענה כי החלטת הוועדה סבירה ומידתית, וכי אין מקום להתערב בה. לטענתה, עד למעצרו של המשיב בגין התיק הנוסף, התנהלותו היתה תקינה, הוא שיתף פעולה עם המשקם וניסה למצוא מעסיק חדש, אך לא הפר את התנאים, ובסופו של דבר הוא נעצר בלילה שקדם לדיון המעקב. עוד טענה, כי המשיב סיים לרצות את עונש המאסר של 7 חודשים שהוטל עליו בתיק החדש, וכעת החל לרצות את מחצית תקופת התנאי שהופעלה (9 חודשי מאסר).

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בעתירה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל, זאת מבלי להתעלם מכך שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מהווה ערכאת ביקורת שיפוטית מנהלית על החלטות הוועדה, ועליו לעשות כן על פי אמות המידה של המשפט המנהלי, ולהתערב בהחלטת הוועדה במשורה, ורק במקרים בהם זו לוקה בטעות משפטית או עובדתית, או שהיא חורגת ממתחם הסבירות.