אזולאי (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

1.העותר נדון למאסר של 11 שנים וקנס בסך 500,000 ₪ או 3 שנות מאסר תחתיו. זאת, בגין הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון לייבוא סם מסוכן, 8 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה של סחיטה בכוח וסחר בסם מסוכן.

העותר לא שילם את הקנס וביום 18.5.13 הופעלה פקודת המאסר חלף הקנס והוטלו עליו 1095 ימי מאסר חלף קנס.

ערעור שהגיש העותר לבית המשפט העליון נדחה. (ע.פ. 4919/14 אזולאי נגד מדינת ישראל החלטה מיום 6.3.17)

סך כל תקופת המאסר 13 שנים, 10 חודשים ו-12 ימים שמניינם מ – 16.9.2009.

תום מאסרו 27.7.2023. מסווג לקטגוריה ב/1 . זהו מאסרו השני.

2.העותר משולב בסבב חופשות מ – 10.4.13. מיום 14.2.16 משולב באגף השקום בכלא השרון. תנאי חופשותיו כוללים מעצר בית מוחלט, משעה 20:00 בערב עד השעה 06:00 בבוקר וכן נוכחות ערב צמוד. משטרת ישראל אישרה לעותר 4 ערבים למשך חופשותיו.

3.עניינה של העתירה לשנות את תנאי הפיקוח בעת חופשותיו של העותר, כך שלא יחוייב עוד בערב צמוד. לחלופין, להורות על העברתו של העותר למסגרת שיקום פרטני ללא קשר בשינוי תנאי הפיקוח בעת חופשותיו.

4.ועדת הקטגוריות שדנה בבקשתו של העותר, דחתה ביום 23.11.16 את הבקשה לשינוי תנאי החופשה בשל יתרת מאסר ארוכה.

נימוקי העתירה

5.נטען כי החלטת המשיבים הינה בלתי סבירה בשל ההתעלמות מנתונים רבים הקיימים לטובת העותר לרבות התנהגותו החיובית לאורך כל מאסרו, נסיבות אורך המאסר וההתייחסות השונה שיש ליתן למאסר חלף קנס וחשיבות המעבר למסגרת השיקום הפרטני בנסיבותיו של העותר. נטען כי יתרת מאסרו של העותר הינה פועל יוצא של תקופת המאסר אשר עליו לרצות בפועל אשר בחלקה בשל חיסרון כיסו ואינה יכולה להוות נימוק יחיד לאי העברת העותר לשיקום פרטני.

לשיטתה של ב"כ העותר, לצורך חישוב תקופת מאסרו הכוללת של העותר, יש להתחשב רק בתקופת המאסר שהוטלה עליו בגין ביצוע העבירות ולהתעלם מהמאסר חלף קנס. דהיינו, יש להתייחס לעותר כמי שנדון למאסר של 11 שנים ללא חישוב תקופת המאסר חלף קנס.

נטען בביהמ"ש (מבלי שהדבר נטען בעתירה) כי בנסיבותיו של העותר על הרשות לסטות מהנוהלים שנקבעו על ידה, שהם בגדר הנחיות פנימיות ולהורות על העברתו של העותר לשיקום הפרטני גם ללא שינוי תנאי חופשותיו.