עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
18963-06-15
09/09/2015
|
בפני השופט:
יוסף בן-חמו
|
| - נגד - |
העותר :
ו.ג.
|
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים
2. מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני עתירת אסיר ביטחוני המבקש להורות על הסרת שיוכו הארגוני וכן להורות למשיב לאפשר הכנסת עו"ס פרטי לצורך הכנת תכנית שיקום.
על העותר נגזר עונש מאסר של 12 שנה מתוכן ריצה עד כה 9 שנים. העותר טוען כי שינה את דעותיו, הוא אינו מצדד בדרך האלימות ומאמין בפתרון הסכסוך באמצעות דיאלוג. העותר נשפט מס פעמים בגין השתתפות בהפרת סדר, אולם המדובר היה בצעדים קולקטיביים, שננקטו באגפי האסירים הביטחוניים, כשלעותר אין כל אפשרות לבחור או להתנגד להם, כמפורט בתצהיר שצורף כנספח ב' לעתירה. החזקה לפיה אסיר ביטחוני ממשיך להחזיק באידיאולוגיה שבשלה ביצע את העבירות, איננה חזקה חלוטה והיא נסתרה על ידי העותר. ב"כ העותר מפנה לגיל הצעיר בו בוצעו העבירות.
העותר טוען כי מאחר ואין כל חוות דעת סוציאלית אודותיו ואין באפשרותו להכין תכנית שיקום באמצעות רש"א, האפשרות היחידה שנותרה לו הינה הצגת תכנית שיקום פרטית מטעמו שתיערך על ידי "מרכז אלאמל", העוסק בהכנת תכניות שיקום לאסירים. פנייתו של העותר לאפשר לעו"ס מטעם "מרכז אלאמל" להיכנס לכלא ולפגשו נדחתה.
העותר פנה ביום 12/4/15 בבקשה להסרת השתייכותו הארגונית. העותר היה משויך בתחילת מאסרו לארגון "הג'יהאד האסלאמי", אך לאחר כשנה שונה שיוכו, לבקשתו, לארגון הפת"ח. כיום הוא אינו משויך לשום ארגון. בחירתו בעבר לשיוך לארגון הפת"ח היתה בבחינת "ברירת מחדל" - בהעדר חלופה אחרת.
בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 26/5/15 בטענה כי גורמי הביטחון בחנו את בקשתו והחליטו לדחותה, משום שלא ניתק את זיקתו האידיאולוגית ומכיוון שהעבירות שבגינן נכלא בוצעו על רקע אידיאולוגי.
העותר טוען כי החלטת המשיבים הינה לקונית ואיננה מפורטת ומנומקת כנדרש.
העותר מפנה לפקנ"צ 04.41.00 שעניינה "כניסת מטפלים פרטיים בתחום הטיפול והשיקום" וכן לפסיקה בדבר היתר כניסת מטפל ומפגש עם האסיר.
לטענת ב"כ העותר, בהחלטה לגבי כניסת הגורם הטיפולי לפגישה ראשונית אין לשקול את סיכויי השיקום, אלא אך את שמירת הסדר והביטחון בעצם הכניסה לבית הסוהר ואת הכשרתו המקצועית של המטפל. הטענה שאין רלוונטיות לתכנית שיקום כאשר מדובר בעבריינות אידיאולוגית הינו שגוי. טענת המשיבים שיש קושי בפיקוח על תכנית השיקום בשטחים איננה רלוונטית.
כתב התשובה :
המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות. פקנ"צ 04.41.00 שעסקה בכניסת גורמי טיפול פרטיים לבתי הסוהר, בוטלה. תחתיה הוצא מכתב עקרונות שנוסח על ידי פרקליטות המדינה (נספח ב' לכתב התשובה). על פי סעיף 3 למכתב העקרונות, אין מקום לבניית תכנית שיקום לאסירים ביטחוניים, כל עוד לא הראו כי ניתקו את הזיקה האידיאולוגית בה החזיקו, ניתקו את שיוכם הארגוני וחל שינוי בהשקפת עולמם. עמדתה של המשיבה מסתמכת על הנחיות היועץ המשפטי כפי שבאו לידי ביטוי במכתב העקרונות.
סעיף 4 למכתב העקרונות מתייחס לאסירים שאינם תושבי ישראל, ממנו למדים כי על דרך הכלל אין אפשרות לפקח על עמידתם של אסירים כאלה בתנאי תכנית שיקום פרטית, או לוודא הבאתם בפני וועדת השחרורים ככל שלא יעמדו בתנאי תכנית השיקום.
בקשותיו של העותר להסרת שיוכו הביטחוני ולהכנסת מטפל פרטי נבחנו ונדחו לאור מידע גלוי בעניינו כעולה מחוות דעת גורמי הכלא (נספח ג'). בנוסף לכך, קיים מידע סודי ממנו עולה שהעותר לא זנח את הקו האידיאולוגי שעמד בבסיס העבירות שביצע. משכך, אין לאפשר לו בניית תכנית שיקום פרטית.
בדיון שנערך במעמד הצדדים, הוסיפה ב"כ העותר וטענה כי "חוק שחרור על תנאי" איננו מבחין, לעניין השחרור המוקדם, בין אסירים תושבי ישראל ואסירים תושבי שטחים, וגם לא בין אסירים פליליים לאסירים ביטחוניים, בהפנותה לע"פ 10118/06.
העותר התגורר בשטח המוגדר כשטח "C" שהוא שטח הנתון תחת שליטה של מדינת ישראל, ועל כן יש לאפשר הכנסת מטפל פרטי. כמו כן, הפנתה לפסק הדין בעניין "יונס" - 6956/09.