עשת מזרחי נ' שחר ואח'

פסק דין

לפני ערעור על החלטת רשם בית המשפט (מר דורון יעקבי), מיום 4.3.12, בתיק אזרחי 30814-11-11, לפיה החליט לפטור את המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מתשלום אגרה בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידה כנגד המערער.

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בגין עוולת לשון הרע בסכום של 300,000 ₪. ביחד עם הגשת כתב התביעה הגישה המשיבה בקשה לפטור מאגרת בית המשפט.

ביום 4.3.12 ולאחר קבלת תגובות ותשובות הצדדים לבקשה לפטור מאגרה, קיבל הרשם את בקשת המשיבה לפטור מאגרה, ובין היתר, קבע הרשם הנכבד בהחלטתו כהאי לישנא: "אני מוצא את המבקשת כחסרת יכולת כלכלית כאמור ולפי דרישת התקנות, שכן המבקשת מניחה תשתית מספקת באשר לחוסר יכולתה הכלכלית לתשלום אגרה.".

טענות הצדדים

1. המערער טוען, שטעה הרשם הנכבד עת קבע בהחלטתו כי ביום 13.12.11 טענה הפרקליטות שלא בכל מקרה יש צורך לזמנה להביע עמדתה בסוגיית האגרה, אולם הפרקליטות הגישה בעניין שתי תגובות, כאשר בתגובה השנייה מפנה ב"כ מטעם הפרקליטות לנתונים שהוצגו על ידי המערער ואשר לא הוצגו קודם לכן לבתי המשפט בערכאות השונות, ועמדה על כך כי ככל שהנתונים נכונים, לא הוכח כי מוצו כל אפשרויות המשיבה לגייס כספי האגרה.

2. עוד טוען המערער שהרשם הנכבד לא ייחס חשיבות מכרעת לשקרים (לכאורה) שהציגה המשיבה בתצהירה, ואשר הופרכו בידי המערער. לשיטתו, הרשם הנכבד לא נתן דעתו לעובדה כי המשיבה בעלת שתי דירות מגורים, האחת ללא משכנתא או שעבוד, וכן, הרשם לא נתן דעתו לתצהיר מר גולן זגורי אשר המשיבה הציעה להשכיר לו את אחת הדירות. בנוסף, הרשם לא נתן דעתו לתצהיר המערער אשר ציין שהמשיבה נכנסה בנוכחותו לאתר האינטרנט לחשבון הבנק שלה והראתה לו שהיא מנהלת תיק ניירות ערך בשווי מאות אלפי שקלים.

3. טוען המערער שטעה הרשם הנכבד כשקבע כי "המבקשת עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח שמצבה עונה לתנאי הזכאות לפטור המצטברים אשר מוזכרים בתקנה 14(ג) לתקנות". לטענת המערער היה על הרשם הנכבד לבחון את יכולתה הכלכלית-האישית, בהסתמך גם על רכושו של בן זוגה. המשיבה כלל אינה טוענת שניסתה לגייס את המימון לתשלום האגרה, בדרך של הלוואה ממקורביה ו/או משעבוד נכסיה.

4. עוד מוסיף המערער וטוען, שהחלטת בית הדין לעבודה המורה על פטור מאגרה בהליך אחר אינה מראית הכול והחלטה זו אינה "ראיה לכאורה".

5. לטענת המערער טעה הרשם הנכבד משלא נדרש כלל ולא הכריע בטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, ובנוסף, טעה כאשר לא קבע מועד לדיון במעמד הצדדים.

6. מנגד טוענת המשיבה, שהערעור הינו הזוי לחלוטין שכן הפרקליטות היא זו שבדקה לעומק את עניין הפטור מאגרה בבית הדין לעבודה בתביעתה של התובעת כנגד המערער, ומשניתן בפטור מאגרה בהליך בבית הדין לעבודה, מדוע לא הגיש המערער ערעור על החלטה זו.

7. לטענת המשיבה, המערער כלל לא צריך להיות קשור לנושא הבקשה לפטור מאגרה.

8. המשיבה טוענת שמצבה הבריאותי והכלכלי קשה מאוד, היא אינה מסוגלת לחזור למעגל העבודה והינה חסרת כל הכנסה.

9. לטענת המשיבה נשוא התובענה להתברר במסגרת התביעה ולא בבקשה לפטור מאגרה.

10. המשיבה טוענת שהיא חוזרת על כל טענותיה שהובאו במסגרת הבקשה לפטור מאגרה ובתשובה לתגובה לבקשה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים אני מגיע למסקנה שכדלקמן:

כאמור הרשם הנכבד קבע בהחלטתו נשוא הערעור כי: "לאחר שעיינתי בבקשה לפטור מאגרה, בתגובת המשיבים ובכתב התשובה, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה לפטור מאגרה מבלי לקיים דיון פרונטאלי בבקשה. לאחר עיון בתצהיר התובעת שצורף לבקשה לפטור מאגרה ועיון בהחלטת כב' הרשמת הגב' קרן כהן בביה"ד לעבודה אזור, אני מוצא שהמבקשת עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח שמצבה עונה לתנאי הזכאות לפטור המצטברים אשר מוזכרים בתקנה 14(ג) לתקנות. עובדות התביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה משליכות על בקשה זו. אני מוצא את המבקשת כחסרת יכולת כלכלית כאמור ולפי דרישת התקנות, שכן המבקשת מניחה תשתית מספקת באשר לחוסר יכולתה הכלכלית לתשלום האגרה."

במסגרת תגובתו העלה המערער טענות שלמשיבה דירת מגורים נוספת, וכי למבקשת תיק ניירות ערך בשווי אלפי שקלים.

לטענות אלו לא מצאתי כל זכר בתגובת המשיבה והיא לא טרחה ליתן את עמדתה באשר לטענות אלו.