עשיבה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שביצע לכאורה עבירת מהירות בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

המבקש טען כי לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, כי רכב אחר היה זה אשר נמדד וכי עברו התעבורתי ברובו אינו שייך לו שכן אחיו ביצע את רוב העבירות.

ב"כ המדינה טענה כי בידי המדינה ראיות לכאורה, ומסוכנותו של המבקש נלמדת מעברו התעבורתי המכביד החריג של המבקש.

דיון –

בבשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל נקבע:

" תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה."

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב בן שלום נקבע ע"י בית המשפט העליון לעניין דיות הראיות לשלב משפטי זה –

"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו"

ומן הכלל אל הפרט –

בחנתי את חומר הראיות אשר הוגש לעיוני.

השוטר אשר הפעיל את מכשיר הממל"ז ביצע את כל הבדיקות הנדרשות בתחילת ובסיום המשמרת.

טווח המדידה תקין (נמוך מ- 300 מטר)

השוטר ציין כי לא היתה כל הפרעה למדידה של רכב הנאשם.

המדובר על פניו בדוח תקין לחוטין המשקף מדידת מהירות תקינה.

בנסיבות אלו אני קובע כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש.

שאלת מסוכנותו של המבקש נלמדת מנסיבות העבירה המיוחסת ומעברו התעבורתי כאשר נסיבות אישיות לא יכנסו כשיקול מהותי עת ידרש בית המשפט להחלטה בפרשה זו (ראה את הפסיקה לעיל).

במקרה זה, נהג המבקש לכאורה במהירות העולה ב-43 קמ"ש (!) על המהירות המותרת במקום.

המדובר במהירות המעידה על מסוכנות רבה שיצר סביבו.

אם לא די בכך, הרי שלמבקש 58 הרשעות קודמות כולל גרימת תאונה כתוצאה ממנה מצוי המבקש תחת תנאי בר הפעלה.