סעדה נ' שירות התעסוקה

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע מיום 25.10.2016 (כב' הנשיאה אורלי סלע; על"ח 19087-07-16).

רקע הבקשה:

2.בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע התברר ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת הערר שליד שירות התעסוקה מיום 15.2.2016, אשר דחתה את בקשתה לביטול הסירוב אשר נרשם בגין הפניתה לעבודה מיום 9.9.2015. ערעורה של המבקשת נדחה בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 25.10.2016 (להלן: פסק הדין קמא).

3.ביום 2.1.2017, הגישה המבקשת לבית דין זה ערעור על פסק הדין קמא. בהודעה מאותו יום, הביא בית הדין לידיעת המערערת, כי הערעור הוגש באיחור, תוך שהתאפשר למערערת להגיש בקשה להארכת מועד. המבקשת פעלה בהתאם, והגישה לבית הדין ביום 15.1.2017 בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

טיעוני הצדדים בבקשה

4.המבקשת טענה, כי הערעור הוגש באיחור בשל פנייתה לקבלת סיוע משפטי, אשר נענתה בשלילה בחלוף כשלושה שבועות.

המשיב התנגד לבקשה, תוך שטען, כי המבקשת לא פירטה במסגרתה מתי הומצא לה פסק הדין, מתי פנתה ללשכה לסיוע משפטי ומתי נענתה בשלילה. המשיב הוסיף, כי לטעמו קלושים סיכויי הערעור.

בתשובה לתגובת המשיב, הגישה המבקשת לבית הדין מכתב דחייה מהמוסד לביטוח לאומי בהתייחס לתביעתה לקצבת נכות כללית ומסמכים רפואיים נוספים. עוד הגישה לבית הדין, את הודעת האגף לסיוע משפטי בדבר דחיית בקשתה לייצוג על ידי הלשכה.

הכרעה

5.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב ובכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת, כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי, הוא 30 יום מיום המצאת פסק הדין למערער. עיון במאגר המידע הממוחשב מעלה, כי פסק הדין קמא הומצא למבקשת בדואר רשום ביום 2.11.2016. מכאן, שהמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 4.12.2016. המבקשת הגישה את הערעור ביום 2.1.2017, קרי, באיחור של 29 יום.

6.תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכה בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".