עש"א 64504-10-13 יוספזון נ' נוימן

רקע:

1.ענייננו בבקשת המערער להתיר שמיעת עדותו בהיוועדות חזותית (וידאו קונפרנס).

לטענת המערער, הוא שוהה דרך קבע בארה"ב, שם גם מנהל עסק עצמאי. הגעתו ארצה כרוכה בהוצאות מרובות והכבדה יתרה, מה גם שלו בן הסובל מאוטיזם, דבר שמכביד על הגעתו עוד יותר.

2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, מדובר במהלך חריג, שאין להתירו בנסיבות העניין, ואין ליתן למערער "עוד יתרון" בניהול ההליך המשפטי. ועוד, לבקשה לא צורף תצהיר המערער, לתמוך בטענות העובדתיות המועלות בה.

הכלל הוא, שיש לנהל את ההליך המשפטי בדרך הרגילה, כאשר חקירת בעלי הדין מתבצעת בפני המותב היושב בדין.

דיון והכרעה:

3.החלטתי לדחות את הבקשה, ולא משום אי-צירוף תצהיר מטעם המבקש.

אכן, דרך המלך היא שמיעת עדים בפני בית-המשפט, כשמרות בית-המשפט שׁוׂרָה על העד העומד על דוכן העדים, להבדיל מעד הנמצא במרחקים ונצפה מבעד לצג.

הדברים נכונים ביתר שאת למקרה שבפנינו, ובמיוחד כשמדובר בעדות של בעל דין, כי אז הפסיקה מחמירה ביישום הקריטריונים להתרת חקירה בהיוועדות חזותית (ר' לדוגמא: בש"א (מחוזי חיפה), 3049/07 (ת"א 372/03) דר נ' בנק דיסקונט, 10/04/07).

4.זאת ועוד, דעתי אינה נוחה מהתנהלות המערער בעניין זה, ומעלה בלבי רושם שהדבר נעשה בחוסר תום לב, או שמא בניסיון לזכות ביתרון דיוני כלשהו. במה דברים אמורים?

התיק היה קבוע לשמיעה בתאריך 19/11/2015, מועד שנקבע זה מכבר.

ב-14/10/2015 הוגשה על ידי המבקש בקשה לדחיית שמיעת עדותו, עד לאחר שמיעת יתר העדים. לאחר שניתנה למשיב ארכה להגשת תגובתו לבקשה, ולאחר שהבקשה נדחתה, בהתאם להחלטתי מ-12/11/2015, היה צורך בדחיית מועד ההוכחות הקרב, כדי לאפשר למערער התארגנות והגעה ארצה לעדות, ובהתאם להחלטתי מ-15/11/2015 נדחה מועד השמיעה ל-18/01/2016.

רק ב-13/12/2015 הוגשה הבקשה דנן, בה מבוקש להתיר חקירת המערער בהיוועדות חזותית.

כאמור, התנהלות זו מעלה חשש לכאורי לחוסר תום לב, ואף ניצול לרעה של הליך משפטי.