עש"א 46206-03-16 שרייטר חברה לבניין בע"מ נ' טיגר

המערערת משיגה על פסק דינה של כב' המפקחת על רישום מקרקעין פתח תקווה מיום 11.2.16 בתיק 211/14, שבה הוטל על המערערת לשלם למשיב סכום של 82,654 ₪ בגין תשלום חלקה בהוצאות אחזקת הבית המשותף וכן הוצאות משפט ושכר בטלה.

מפסק הדין עולה כי הצדדים הם מבעלי הזכויות בבית המשותף שברחוב בר כוכבא 16 בני ברק (בטעות צויין בפסק הדין רחוב נבטים 14 פתח תקווה). בפסק דין קודם שניתן ביחסים שבין בעלי הזכויות, נקבע כי עלות האחזקה השוטפת תחול לפי בסיס של 4 ₪ למ"ר (למעט שטחים במפלס הרחוב שיישאו בשליש מן העלות האמורה ושטחים שבמרתף, שיישאו בשני שלישים).

נוסף על כך, בפסק דין הנ"ל, נקבע כי מורשי החתימה ("וועד הבית") יהיו בשנת 2012 נציג המערערת ובשנת 2013 המשיב. המשיב כוועד הבית תבע בשנת 2014 מן המערערת תשלום ההוצאות על פי המפתח האמור ואילו המערערת טענה, בין השאר, כי מסכום חובה יש לקזז סכומים ששילמה בשנים 2013 – 2014 בגין אחזקת הבית, בסכום של 30,000 ₪ לערך.

כב' המפקחת קבעה כי הואיל וההוצאות שהמערערת טוענת לתשלומם נעשו (בשנים 2013 – 2014) שלא בסמכות מורשה החתימה אותה עת (הוא המשיב), עליה להגיש תביעה נפרדת ובה לטעון לקיזוז. על כן חוייבה המערערת לשלם למשיב הוצאות אחזקת הבית המשותף בסכום של 82,654 ₪ לפי החישוב הבא: 4 ₪ למ"ר X 1215.5 מ"ר X 17 חודשים (ינואר 2013 – מאי 2014).

המערערת סבורה שאין להסכין עם פסק הדין, ולו מן הטעם שבשנת 2014 לא היה המשיב מורשה חתימה ולא שימש "ועד הבית" ומכאן – שלגבי שנת 2014, לא היה מקום לחייב המערערת לשלם סכום כלשהו למשיב. אם חרף זאת חוייבה המערערת לשלם למשיב ההוצאות בגין תקופה שבה לא היה הוא מורשה חתימה – יש להתיר לה לקזז ההוצאות ששילמה בתקופה שבה לא הייתה היא מורשית חתימה (השנים 2013 – 2014) בלא שיהא עליה להגיש תביעה נפרדת.

המשיב טען כי אין בדעתו לשלול מן המשיבה הוצאות שוטפות ושגרתיות הכרוכות באחזקת הבית, אך זאת בחמישה תנאים שהתנה בעיקרי הטיעון, דוגמת שלילת זכותה של המערערת לדרוש החזר הוצאות בסכום העולה על הסכום שבו חויבה בפסק הדין (82,654 ₪), תנאים שהמערערת לא הייתה נכונה לקבלם.

במהלך הדיון, איפשרתי לצדדים לנסות להידבר באשר להכרה בקיזוז, אך ההידברות לא העלתה פרי ומכאן – שיש להכריע במחלוקת.

לטעמי, כשם שהמערערת לא הייתה יכולה להיפרע מן המשיב את הוצאותיה בגין אחזקת הרכוש המשותף לתקופה שבה לא הייתה "וועד בית", כך גם המשיב אינו יכול לדרוש שהמערערת תשלם לו את הוצאות האחזקה לתקופה שבה לא היה הוא בגדר "וועד הבית". לשון אחר: המשיב כיהן כוועד הבית בשנת 2013. מכאן, שככל שיש חוב של המערערת לשנים אלה – המשיב רשאי לפעול לגבייתן. מנגד, בשנת 2014 לא היה המשיב בעל סמכות לנהל את הקופה המשותפת ולכן לא נתון לו כוח התביעה למועד כלשהו המאוחר מחודש דצמבר 2013. התוצאה היא אפוא שהמשיב זכאי היה לגבות מן המערערת סכום של 4,862 ₪ לחודש, רק עבור שנת 2013, לאמור: סכום של 58,344 ₪ (ולא 82,654 ₪). ככל שקיים הפרש – ייתבע זה על ידי הגורם המוסמך.

פסק הדין מתוקן בזה כך שהמשיב זכאי לסכום של 58,344 ₪ (כערכם ביום 11.2.16), בגין חלקה של המערערת בהוצאות אחזקת הבית. יתר חיובי פסק הדין – בעינם.

הערעור מתקבל אפוא בחלקו, כאמור לעיל. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסכום כולל של 4,500 ₪, להיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ואילך. ככל ששילמה המערערת סכום העולה על 58,344 ₪ - חייב המשיב להחזירו לידיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ואילך עד יום ההשבה.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ז (04 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים.