עש"א 42535-09-16 ריחני (מיסק) נ' עירית תל-אביב-יפו

לפני מונח ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל בתיק 01-36030-05-6 במסגרתן דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת המערער, הוא החייב בתיקי ההוצאה לפועל, לעיון חוזר בהחלטות קודמות יותר שלו, שלא לאפשר למערער להיכנס למסלול של הפטר, כקבוע בפרק ז1 סימן ב' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

בקליפת אגוז, יצוין שרשם ההוצאה לפועל הנכבד דחה בהחלטה מיום 2.11.15 את בקשה המערער לכניסתו של החייב למסלול של הפטר, בציינו כי מאחר ומערער הוכרז כחייב מוגבל באמצעים בשנת 2006, ותיק האיחוד של החייב פוזר ביום 6.11.12 עקב אי עמידת החייב בצו התשלומים בתיק האיחוד, הרי המערער, כך ציין הרשם הנכבד, אינו עומד בתנאי הסף שנקבעו לכניסתו למסלול ההפטר, כאשר באחד מהם נקבע שהחייב עמד בצו התשלומים שניתן לו בשלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת ההפטר.

על אף זאת, ציין הרשם הנכבד כי בכפוף להפקדת ערבון כספי בסכום של 10,000 ₪ תתברר הבקשה, כאשר ציין הרשם כי לו המערער היה משלם את התשלום על פי צו האיחוד כסדרו, במהלך שלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה, הסכום שהיה עליו לשלם היה עומד על סכום של 14,400 ₪, ומשכך סבר הרשם הנכבד כי הקביעה בסך של 10,000 ₪ היא מינימאלית כאשר המדובר במי שלא שילם את התשלומים שנקבעו בצו האיחוד ולא הוכיח כי שילם את התשלומים בתיקים הפרטניים, ומגיש הבקשה למעלה מ – 3 שנים לאחר פיזור תיק האיחוד.

המערער הגיש לפני הרשם הנכבד בקשה לביטול ההחלטה האמורה, שנדונה ונדחתה על ידי הרשם בהחלטתו מיום 27.12.15, תוך שהוא מאריך את המועד הפקדת העירבון עד ליום 14.1.16.

ביום 8.5.16 הגיש המערער לפני הרשם בקשה לעיון חוזר ובה מעלה הסבר ביחס להשמטת סעיף 19 לבקשה לכניסה למסלול הפטר; הבקשה נדחתה. והנה ביום 13.6.16 שב המערער לרשם ומצרף אסמכתאות מהן ניתן ללמוד כי לא עמד בצו התשלומים מאחר ונאלץ לנהל מאבק משפטי ביחס לקורת גג המשפחה, והיה עליו לשלם תשלומים רבים על חשבון הליכים אלו. גם בקשה זו נדחתה ביום 14.8.16 עד ידי הרשם הנכבד.

כעת מונח לפני הערעור בו מלין החייב על הבלבול שחל לכאורה בין סעיף 18 לבקשה לבין סעיף 19 בו, כאשר לא צורף ההסבר מדוע לא עמד בצו התשלומים.

דיון והכרעה

עיינתי בטענותיו של המערער ובכל המסמכים שצרף, ונדמה שדין הערעור להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיב.

ראשית דבר, נדמה שחלף עבר לו זה מכבר המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 25.12.15 ומיום 8.5.16, ואין לראות בבקשות לעיון חוזר כמאריכות את ההחלטה הראשונה.

לעצם העניין נדמה שהחייב מנסה לנסות להפריז בחשיבות השאלון בתמיכה לבקשה לכניסה להליך הפטר ובו ההבחנה בין סעיף 18 המתייחס לדיון בשאלה לגבי הרקע הכללי ליצירת החובות, וביחס לסעיף 19 הדן בשאלת העמידה בצו התשלומים, ואם לא נעשה כן, פירוט הנסיבות החריגות בשלן לא נעשה הדבר.