מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' פורת ואח'

מהות ההליך:

לפני ערעור שהגישה מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ( שתקרא להלן "המערערת" ו/או "מנורה" ) על החלטת המנהל המיוחד מיום 5.9.16 אשר לפיה נדחתה תביעת החוב בשל התיישנות עילת התביעה.

נדרשו תגובות כל הנוגעים בדבר.

הוגשו תגובות הנאמן והכנ"ר, והסכמתם למתן הכרעה בתיק זה על יסוד הכתב.

יוער, כי גם לחייב ניתנו הזדמנויות להגיש עמדתו אולם זה בחר שלא לעשות כן.

למעלה מן הצורך עיינתי גם בתיק פש"ר 4641-10-14 שם התנהל עניינו של החייב, שמא בטעות הוגשה תגובתו לתיק הפש"ר. אך, גם שם לא נמצאה התגובה.

משכך בשלה השעה להכריע בעש"א.

עמדת המערערת:

על שם החייב התנהלו אצל המערערת פוליסות ביטוח חיים המאושרות כקופות גמל.

פוליסה מספר 007684145 מסוג "מנהלים בעלי שליטה" אשר ערכי הפדיון בה ברכיב פיצויים עמדו נכון ליום 18.9.16 ע"ס של 14,104 ₪.

פוליסה מספר 011970951 מסוג "מעולה בעלי שליטה הוני" אשר ערכי הפדיון בה ברכיב פיצויים עמדו נכון ליום 18.9.16 ע"ס של 40,248 ₪.

הפוליסות מסולקות והכספים הצבורים בהם כפופים למיסוי על פי כל דין.

ביום 4.12.03 נטל החייב/המבוטח ממנורה הלוואה בסך 24,990 ₪.

ביום 28.6.05 נטל החייב/המבוטח ממנורה הלוואה בסך 24,119 ₪.

נכון למועד צו הכינוס 19.2.15, עמדה יתרת ההלוואות הבלתי משולמות, לטענת המערערת, על סך 108,515 ₪.

המערערת מפנה להסכמי ההלוואות, בהם נקבע כי ההלוואות ניטלו כנגד שיעבוד ומשכון הפוליסות וכי במקרה של צו כינוס רשאית המערערת בכפוף להוראות הדין, לבצע פדיון מלא או חלקי של הפוליסות ולקזז את יתרת ההלוואה.