ערר מס' 436/3012 אשל נ' הנתיב המהיר בע"מ

1. במועדים הרלוונטיים לערר, הייתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 2233351 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת בחיוב אגרה בסך 7 ₪ עבור נסיעה שבוצעה באמצעות הרכב בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") ביום 5.11 (להלן: "הנסיעה") וכן בסך 26 ₪ כחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות"), מן הטעם שהנסיעה בוצעה מבלי שהרכב היה רשום כמנוי ומבלי ששולם עבור הנסיעה במהלכה.
2. לאחר הנסיעה המשיבה הפיקה לעוררת חשבון לתשלום (צורף לערר וכן כנספח 1 לתגובת המשיבה, להלן: "החשבון המקורי". קיים פער מסוים בתאריך הפקת החשבון בין עותק החשבון שצירפה המשיבה לבין זה שצירפה העוררת אך אין לכך רלוונטיות לעניין ההכרעה). החשבון המקורי נשלח לכתובת "יהלום 4/1 הרצלייה" (להלן: "הכתובת בחשבון") ולפי רישומי הדואר שצירפה המשיבה (נספח 2 לתגובתה) - "דבר הדואר... התקבל למשלוח בתאריך 26.6.2011 ... נמסר ליעדו בתאריך 6.11" (ההדגשה אינה במקור).
3. העוררת לא שילמה את החשבון המקורי במועד שננקב בו ואף לא בחודשים שלאחר מכן וביום 9.12 פתחה המשיבה נגד העוררים תיק הוצל"פ (מס' 0325328126, להלן: "תיק ההוצל"פ"), על הסכומים הנ"ל. עצם פתיחת תיק ההוצל"פ הביאה להוספת הפרשי הצמדה, ריבית, שכ"ט עו"ד והוצאות והחוב הכולל תפח לכדי 596 ₪ במועד פתיחת התיק, כמפורט בצו חיוב בתשלומים שצורף לערר, ותפח אף יותר בהמשך.

נציין כי לפי סעיף 5 לחוק [בשילוב חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995, כמפורט בסעיף] למשיבה סמכות לפתוח תיק הוצל"פ ביחס לחוב שלא שולם והפך חלוט ("חוב חלוט", לפי סעיף ההגדרות הוא חוב שלא הוגש לגביו ערר תוך המועד שנקצב לכך או שהערר לגביו נדחה ולא ניתן לערעור עוד).

4. אלו עיקרי טענות העוררים בכתב הערר ובתצהיר העורר שצורף לו (המוגדרים כ"כתב התנגדות" שיועד ללשכת ההוצל"פ, כמצוין בכותרת): העורר הוא שנהג ברכב בנסיעה וביקש להחיל את החיוב עליו ולא על העוררת. מעת קבלת הודעת המשיבה (ככל הנראה הכוונה לאזהרה שצורפה לערר) העורר ניסה לברר את מהות החוב אך לא קיבל תגובה מסודרת אלא רק פירוט לקוני והעתק מן החשבון המקורי. העורר רשם את הרכב למסגרת מנוי לנתיב המהיר בחודש ינואר 2012 ולא נמסר לו כלל על קיומו של החוב בגין הנסיעה. המשיבה יכולה הייתה לחייבו בכל עת עבור הנסיעה. ביום 30.10.12 קיבל הצעה מן המשיבה לשלם סך של 366 ₪, אך הסכים לשלם ואף שילם סך של 60 ₪ "הכוללים את סכום חיוב החשבונית", בלשונו. המשיבה סירבה להעביר לעיונו מכתב שלטענתה נשלח אל העוררת במרץ 2012. המשיבה לא התייחסה לעובדות וכל השיחות מצידה נועדו לגביית את החוב מבלי להקשיב לטענות. העוררים טוענים לחוסר צדק, ניצול ציני של החוק וגרימת נזק לאזרחים.

לאור זאת ביקשו העוררים לסגור את תיק ההוצל"פ ולחייב את המשיבה בהוצאות.

5. בכתב התשובה לערר טענה המשיבה טענות שונות, שזה עיקרן: הנסיעה בוצעה והחשבון המקורי נמסר לעוררת ביום 28.6.11 כמפורט ברישום הדואר. ביום 8.11 נוהלה שיחה עם העורר אך העורר קטע את השיחה ואמר שיחזור במועד מאוחר יותר. ביום 5.1.12 אכן צורף הרכב למסגרת מנוי ברם העורר לא ביקש לחייבו עבור הנסיעה. משלא שולם החשבון המקורי נשלח לעוררת מכתב התראה (להלן: "מכתב ההתראה"), על חיובי הקרן בלבד, ולפי רישומי הדואר זה נמסר ביום 13.3.12 (העתק רישום הדואר צורף לערר).

מכל האמור מסיקה המשיבה שתיק ההוצל"פ נפתח כדין ולאחר שהודעה על החוב נמסרה לעוררת פעמיים.

6. ביום 24.12.12 הגישו העוררים תגובה לתגובת המשיבה והוסיפו מספר טענות: בחשבונית שהופקה ביחס לנסיעה שבוצעה לאחר ההצטרפות למנוי לא נזכר שקיימת יתרת חוב וכך גם בחשבונית מאוחרת יותר ולכאורה לא נשארה יתרת חוב; המשיבה יכולה הייתה לחייב את העוררת בין אם אישרה לה ובין אם לאו; המשיבה פעלה בחוסר תום לב; המשיבה לא הוכיחה את מסירת החשבון המקורי וניסיונות העוררים לקבל מהדואר את החתימה על המכתב לא צלחו; לא סביר שהחשבון המקורי נמסר יום יומיים לאחר משלוחו בדואר רשום; אדם המעדכן אמצעי תשלום תקין אינו מצפה שיפתח נגדו תיק הוצל"פ; סביר מאוד להניח שבשיחה מיום 3.8.11 נמסר למשיבה אמצעי תשלום לגביית החשבון המקורי וחסרים פרטים אודות שיחה זו.
7. ביום 26.12.12 ניתנה החלטת יו"ר הוועדה בבקשה לעיכוב הביצוע והבקשה התקבלה ללא תנאי, מכוח הנימוקים שפורטו בהחלטה

1. בהמשך הגישו הצדדים כתבי טענות שונים נוספים ובין היתר הגישה המשיבה ללא התנגדות, במסגרת תגובה מיום 4.7.13, הקלטות של שתי שיחות שנערכו בינה לבין העורר ביום 3.8.11 וביום 5.1.12 ושיחה שנערכה עם העוררת באותו יום - 5.1.12. בנוסף, צירפה המשיבה העתק ממכתב ההתראה, שנשלח לכתובת המשלוח, ותשובה שקיבלה מחברת הדואר לגבי משלוח מכתב ההתראה שבה צוין כי המכתב נמסר ליעדו ביום 13.3.12. כן צורף דף חברת הדואר שכותרתו "רשימת דברי דואר המיועדים למסירה ביום 13.3.2012", כשלטענת המשיבה כולל את קוד הדואר הרשום של מכתב ההתראה. לצד קוד זה, בטור המוגדר "חתימת הנמען" מופיעה חתימה ולצד החתימה, בטור המיועד לרישום "שם המקבל", נרשמה מילה הנחזית להיות "אלנקה" (דף זה של חברת הדואר, יכונה להלן: "דף המסירות").

לגבי מסירת החשבון המקורי, צירפה המשיבה את מכתב חברת הדואר שלפיו "מאחר שדבר הדואר הנ"ל נשלח לפני למעלה משנה, לא ניתן לערוך כל בירור בנושא".

9. דיון ראשון בערר התקיים ביום 12.13 (מועד קודם נדחה לבקשת הצדדים) והתייצבו לו העורר וב"כ המשיבה. בדיון ביקש העורר להגיש תצהיר של העוררת וראיות נוספות והמשיבה התנגדה והבהירה שהיא שומרת על הזכות לחקור את העוררת. בסופו של דבר נקבע כי העוררים יגישו בתוך 7 ימים הודעה מה הן הראיות הנוספות שהם מבקשים לצרף ולמשיבה ניתנה הזדמנות להגיב. העוררים הגישו אכן בקשה לצירוף תצהיר של העוררת וכן בקשה לזימון עדים שונים. בהמשך הוגשה תגובת המשיבה ובקשה נוספת של העוררת ולרבות בקשה נוספת לזימון עדים רבים ובכלל זה המצהירים מטעם המשיבה, עובד חברת הדואר לעניין מסירת החשבון המקורי ומכתב ההתראה, מקבלי ההודעות במוקד הטלפוני של המשיבה ו"מוציא מכתב הדרישה לגבי יתרת חוב מה-7.12.12". בהחלטה מיום 3.3.14 ונוכח עמדות הצדדים נקבע שהתיק ייקבע לדיון נוסף. מועד הדיון נדחה מספר פעמים לבקשת העורר ובסופו של דבר נקבע ליום 3.3.15. יצוין שבהחלטה מיום 5.2.15 נדחתה בקשת העוררים לזימון כל העדים שנתבקשו, למעט המצהיר מטעם המשיבה, מנהל התפעול מר הראל חנין (להלן: "מר חנין"). בהחלטה נקבע כי ככל שהעוררת מבקשת שיתייצבו מצהירים נוספים מטעם המשיבה, הרי שעליה לציין שמו של כל מצהיר ומה התועלת שהיא רואה בהתייצבות ובחקירת כל אחד מהם. לגבי יתר העדים שנתבקשו, מקבלי הודעות במענה טלפוני ועובדי רשות הדואר נדחתה הבקשה נוכח הסיכוי הנמוך שעדותם תתרום לדיון ומאידך העלות הגבוהה הכרוכה בהתייצבותם.
10. ביום הדיון שנקבע, 3.15, אך לפני השעה שנקבעה, התייצב העורר ומסר שהעוררת לא תוכל להגיע לדיון וביקש לדחותו. בדיון עצמו, שהתקיים במעמד המשיבה בלבד, הסכימה המשיבה שהדיון יידחה והבהירה שהיא עומדת על חקירת העוררת.

הדיון נדחה אפוא שוב והדיון האחרון התקיים ביום 27.10.15 במעמד שני העוררים, ב"כ המשיבה ומר חנין. בדיון זה העידו העוררים שניהם ומר חנין והשיבו לשאלות הוועדה והצד שכנגד.

הצדדים שניהם ניצלו את האפשרות שניתנה להם להגיש סיכומי טענות בכתב.