ערר כנגד ההחלטה לעצור עד תום ההליכים חבר בארגון החמאס שמואשם בשורה של עבירות -נדחה

בתאריך 23.9.07 הגישה התביעה הצבאית כתב אישום נגד העורר, המייחס לו שורה של עבירות חמורות כנגד ביטחון האזור. כעולה מכתב האישום, היה העורר חבר בארגון החמא"ס משנת 2001 ועד שנת 2006, והיה פעיל במסגרת זו כאחראי על פעילות הארגון בחזמה, כנושא משרה וכפעיל שטח.

עם הגשת כתב האישום כאמור, ביקשה התביעה הצבאית את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בקשה אשר התקבלה ע"י בימ"ש קמא, תוך הדגשת מסוכנותו של העורר ומששוכנע כי לא ניתן במקרה זה להסתפק בחלופות מעצר אחרות.

בנסיבות אלו, כיוונה הסנגוריה את עררה כנגד החלטתו של בימ"ש קמא. לטענתה, שגה בימ"ש קמא בהחלטתו והגם כי לא התעוררה כל מחלוקת באשר לתשתית העובדתית שעמדה ביסוד ההחלטה, שגה ביהמ"ש בהערכת מסוכנותו של העורר. לדבריה, אין כל מחלוקת כי מדובר במקרה זה בחברות מופסקת, אשר מעידה על כי זנח העורר את פעילותו האסורה ועתה הוא כאחד האדם.

כבר בפתח הדיון, ראתה התביעה הצבאית צורך להודיע לביהמ"ש כי כתב האישום אשר הונח לפני בימ"ש קמא מלכתחילה איננו עוד וכי לפנינו כתב אישום מתוקן, אשר הוגש אמש למזכירות ביהמ"ש. הסנגוריה, אשר הופתעה ממהלכה של התביעה הצבאית, הביעה תרעומת למשמע התנהלות זו, הגם כי לא דרשה את דחיית הדיון בשל כך.

לא אוכל שלא להביע ביקורת, אף ביקורת נוקבת באשר להתנהלות זו, שכן מן הראוי היה שהתביעה הצבאית תודיעה לסנגוריה טרם הדיון כי הוגש כתב אישום מתוקן, וכי בסיסו של כתב אישום זו משנה לחלוטין את התשתית העובדתית המדוברת. לא יכולה להיות כל מחלוקת כי התנהלות שכזו אינה מקדמת את הדיון ויש בה כדי לפגוע באופן חד משמעי בסנגוריה ובעורר.

חרף האמור לעיל, מסתבר כי הסנגוריה לא בחרה לחלוק על מסגרת כתב האישום המתוקן. בצדק לא עשתה כן הסנגוריה, שהרי התשתית הראייתית כולה עמדה לפני בימ"ש קמא כבר בשלב הדיון בשאלת המעצר עד תום ההליכים. לכן, כיוונה את טענותיה לנוכח התייחסות ביהמ"ש לשותפים ולנאשמים הדומים בעניינם לעורר. אגב כך, העמיקה בטענתה שבכתב, כי הסכנה אשר נשקפת מן העורר בהתהלכו חופשי אינה מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים, ובשל כך עתרה לשחרורו.

לאחר שעמדתי על התשתית הראייתית בתיק ולאחר שבחנתי את החלטת בימ"ש קמא, החלטתי לדחות את הערר.

ראשית, מן הצורך לציין כי מצאתי בחומר שהונח לפניי תשתית ראייתית לכאורית המספיקה כדי הרשעת העורר בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן. יפה עשתה הסנגוריה משבחרה להתמקד בשאלת מסוכנותו של העורר ובשאלת חלופת מעצר הולמת. שנית, במחלוקת אשר הניחו בפניי הצדדים, כלום מגעת מסוכנותו של העורר למידה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים, נוטה אני לקבל את דעתה של התביעה הצבאית. בצדק ציין התובע הצבאי, כי לו התעורר הספק באשר להצדקת ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים, אגב כתב האישום המקורי, הרי כי ספק זה נגוז ונעלם לנוכח כתב האישום המתוקן אשר ייחס לעורר חברות עד יום מעצרו. בימ"ש זה הורה, כהלכה שכך מורים, כי מי אשר מצטרף ופועל מטעם התאחדויות בלתי מותרות, נשקפת ממנו סכנה לביטחון האזור, ועל כן, אין להסתפק בחלופת מעצר ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

הלכה זו נכונה ביחס לכל ארגוני הטרור, ונכונה היא כפל כפליים ביחס לארגון החמא"ס. במקרה דנן, מדובר בחברות ארוכה יחסית אשר פעילות חברתית, פוליטית וארגונית הייתה בצידה, והיא זו אשר מקימה את פוטנציאל המסוכנות המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. לא אוכל להתעלם מהחלטותיו של ביהמ"ש ביחס לשותפים בתיק זה, אשר מצאתי כי אין בהם כדי ללמד לעניינו דבר בשל נסיבות שונות שהיו בבסיס התשתית הראייתית.

משכך, החלטתי כאמור לדחות את הערר.

ניתנה היום, 6 בנובמבר 2007, כ"ה במרחשוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

השופט

רמ"שית: שי