ערעורה של התביעה הצבאית על קולת עונש המאסר-נדחה

מונח לפנינו ערעורה של התביעה הצבאית על קולת עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב, טור' ווליד אבו בנייה.

המשיב הורשע בבית הדין קמא, על-פי הודאתו, בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של בריחה ממשמורת, לפי סעיף 121 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. בית הדין הטיל על המשיב 45 ימי מאסר בפועל שמניינם מיום מעצרו, וכן 70 ימי מאסר מותנים למשך שנתיים.

נסיבות העבירות שבהן הורשע המשיב הובאו בגזר-הדין של הערכאה קמא:

"הנאשם... לא התייצב במועד לתחילת ריצוי עונש של עבודה צבאית שנגזר עליו בבית דין זה בתיק דר/126/06. כעבור ימים אחדים, ביום 30/11/06, נעצר הנאשם, ובעת שהיה כלוא בכלא 4, ימים אחדים לאחר מעצרו, ביום 3/12/06, נמלט הנאשם מן הכלא ביחד עם עצור אחר... למחרת התייצב הנאשם... כתוצאה מבריחתו של הנאשם וחברו הופעלו כוחות רבים של המשטרה הצבאית כדי לחפש את הנמלטים...".

בא-כוחה המלומד של התביעה הצבאית הדגיש, בין היתר, את חומרת העבירות שבהן הורשע המשיב, ובמיוחד זו של הבריחה ממשמורת. כמו-כן, הדגיש התובע הצבאי, כי מכיוון שבריחת המשיב ממשמורת התבצעה בתחילת תקופת המאסר שהיה עליו לרצות בגין תיקו הקודם, בפועל הושתה על המשיב תקופת מאסר של כשבועיים ימים בלבד, דה-פקטו, בגין שתי העבירות שבהן הורשע בתיק זה. כן ציין התובע, כי לחובת המשיב הרשעות קודמות בדין משמעתי בגין עבירות שונות, לרבות בעבירה של בריחה ממשמורת, בנוסף להרשעתו בבית דין צבאי בעבירה של התרשלות, שבגינה הוטלו עליו 30 ימי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודה צבאית. מכיוון שהמשיב לא התייצב לריצוי העבודה הצבאית, העבודה הצבאית הומרה בכליאה ממשית, ובגין כך הוא נעצר ונכלא, קודם לבריחתו ממשמורת נשוא תיק זה.

על כן, עתר התובע הצבאי, כי נשית על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה ממשית, וכי נורה  שירוצה במצטבר לעונש המאסר הקודם.

מנגד, עתר בא-כוחו המלומד של המשיב, כי לא נתערב בעונש שהוטל עליו. הסניגור  ביקש להדגיש, בין השאר, כי המשיב התייצב מרצונו למחרת יום בריחתו ממשמורת, וכן כי לאחר מתן פסק-דינו של בית הדין המחוזי, אובחן המשיב על-ידי הפסיכיאטרית הצבאית רס"ן ד"ר נלי אבנשטיין, כאישיות בלתי בשלה, הסובל מהפרעת אישיות ומקשיי הסתגלות, שבגינם נקבע לו פרופיל 21, והוא פוטר אפוא משירות ביטחון על רקע נפשי. כמו-כן, הדגיש הסניגור, כי המשיב סיים לרצות את העונש שהוטל עליו, בן 45 ימי מאסר בפועל, בכליאה ממשית. הסניגור הזכיר, כי בגין עבירת ההתרשלות שבה הורשע המשיב בתיקו הקודם, הוטלו עליו 30 ימי עבודה צבאית, וכי אלו הומרו בכליאה. כן ציין הסניגור, כי המשיב הינו בן למשפחה מהמגזר הבדואי, התורמת רבות לביטחון המדינה, וכי גם המשיב עצמו התנדב, כיתר בני משפחתו, לשירות בצה"ל. בנוסף, העלה הסניגור את נסיבותיו המשפחתיות הקשות של המשיב.

אכן, בהיבט העקרוני, הדין הוא עם התביעה, כי היה מקום להשית על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה ממשית, אשר יצטבר למאסר בפועל שריצה בגין התיק הקודם.

המשיב שב ונכשל בעבירה חמורה של בריחה ממשמורת, כשלחובתו היתה הרשעה בדין משמעתי בעבירה דומה, לצד הרשעות בעבירות נוספות. המשיב ברח מבין כותלי הכלא הצבאי, שהינו מעוז המשמעת הצבאית.

בנסיבות אלה, שגה בית הדין המחוזי בכך שהסתפק בעונש מאסר בפועל לתקופה שאינה ארוכה, החופפת ברובה את תקופת המאסר בגין תיק קודם; ולמצער, היה מקום להורות על הצטברות עונשי המאסר בפועל בשני התיקים.

אף על פי כן, לאחר התלבטות, בסופו של דבר החלטנו שלא להתערב בעונש, וזאת בעיקר הן לאור העובדה כי המשיב פוטר משירות ביטחון על רקע נפשי, לאחר מתן פסק הדין של הערכאה קמא, והן בשים לב לכך שהערעור הוגש עשרה ימים לאחר מתן פסק-הדין נשוא הערעור ו ערב סיום ריצוי עונש המאסר.

סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן והודע היום, ‏כ' שבט תשס"ז, ‏8 פברואר 2007‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________        ________________            ________________

אב"ד                                 שופט                                         שופט

חתימת המגיה: _________________                  העתק           נאמן           למקור

                                                                        רס"ן     נילי שרעבי - בלומנטל

תאריך: ______________________                    ק.                בית                הדין