ערעור פס"ד בנושא אימוץ פתוח

פסק דין

השופטת ש. דברת:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד באמ''צ 784-03-16, שניתן על ידי כב' השופטת רותם קודלר - עיאש ביום 30.4.17 בו הוכרזה הקטינה בת אימוץ כלפי המשיבה ונקבע כי האימוץ יהיה אימוץ פתוח.

2. "קשים הם דיני ממונות. קשים מהם דיני נפשות. קשים מכולם דיני אימוץ ילדים, והם בקודש הקודשים של דיני נפשות: דיני נפשות הם, גם של גדולים גם של קטנים גם של קטני-קטנים שלא ידעו ולא הבינו... התחת אלוהים הוא השופט שינתק קשר דם בין אם ואב לבין בן ובת, שייטול בת ובן מאם ומאב וייתנם בידי אם ואב שלא הרו אותם ולא ילדו אותם? הנה זו אם השולחת ידיה לפנים ומבקשת כי יושב בנה אליה. ומי הוא אשר לב לו ולא ייענה לה לאם? ואם לא יוכל להיענות לה, כיצד זה לא יסב פניו אל צדו? "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז" (ברכות, ד, א [ב]). ולוואי והותר לו לשופט לומר איני יודע. אלא שמחוקק כפה עלינו הר כגיגית, אסר ידינו בנחושתיים וציווה עלינו: אמור אשר תאמר, אך אמור" (דנ''א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פד"י נ(1) 48, 87 (15.8.95)).

קשה הוא אף מקרה זה, בו המשיבה - אשר התנגדה להכרזת ביתה הקטינה כבת אימוץ אך השלימה עם פסק הדין בעניין זה - מבקשת כי לכל הפחות, תושאר על כנה החלטת בית המשפט לפיה האימוץ יהא אימוץ פתוח ויכלול מפגשים בינה לבין הקטינה, על מנת לשמר ולו קשר כלשהו עם הקטינה.

3. המשיבה הינה בת להורים גרושים אשר עלו מאתיופיה בשנת 1991. עוד בהיותה בחטיבת הביניים טופלה ברשויות הרווחה עקב התדרדרות בהתנהגותה. המשיבה הוצאה להוסטל לנערות ובהמשך הופנתה למעון צופיה, ברחה לאחר תקופה מסוימת והסתובבה ברחבי הארץ במשך מספר שבועות. לבסוף עברה להתגורר בדרום תל אביב, שם הכירה את מ', פליט אזרח סודן אשר ריצה מספר עונשי מאסר, התגוררה עימו והרתה לו.

הקטינה נולדה ביום ..., כאשר במועד לידתה היתה המשיבה בת 18 ו - 7 חודשים. מ', האב, ריצה באותה העת עונש מאסר. בחודשים הראשונים לחייה התגוררה הקטינה עם המשיבה באשקלון וגורמי הרווחה התרשמו, כי המשיבה מצליחה לטפל בביתה.

4. ביום 8.3.14 התקשרה הסבתא של הקטינה לעו"ס המשפחה ודיווחה כי המשיבה הותירה את הקטינה בטיפולה ואמרה, כי תחזור כעבור מספר שעות, אולם מאז אותה העת חלפו מספר ימים והמשיבה לא שבה. העו"ס לחוק הנוער הגיעה לבית הסבתא והתרשמה, כי הקטינה מטופלת, אולם הסבתא הודיעה, כי בשל עבודתה לא תוכל להוסיף להשגיח על הקטינה למחרת ובכוונתה להעביר את הקטינה לבית חברתה של המשיבה, ועוד באותו הלילה העבירה הסבתא את הקטינה לבית חברתה בת ה - 18 של האם.

למחרת, הגיעו עו"ס המשפחה יחד עם עו"ס לחוק הנוער לבית חברתה של המשיבה. לאחר שניסיונותיהן ליצור קשר טלפוני עם המשיבה באופן ישיר או באמצעות בני משפחתה לא צלחו, הוחלט להעביר את הקטינה לקלט חירום. לאחר שיצאו מהדירה הצליחה החברה לשוחח טלפונית עם המשיבה וזו דיברה גם עם העובדות הסוציאליות והתנגדה להעברת הקטינה לקלט חירום, אולם לא הסבירה היכן היא ומדוע הותירה את הקטינה בבית הסבתא מבלי ליצור עימה קשר.

למחרת העברת הקטינה לקלט חירום נפגשו שירותי הרווחה עם המשיבה והסבתא. מספר ימים לאחר מכן התקיים דיון בבית המשפט לנוער ולקטינה מונה אפוטרופוס לדין. המשיבה לא התייצבה לדיון, אולם האב הובא לדיון באמצעות שב"ס והביע רצון לגדל את הקטינה יחד עם המשיבה. הסבתא הגיעה בסיומו של הדיון ואמרה, כי אינה יכולה לגדל את הקטינה. בית המשפט אישר את צו החרום וניתן צו ביניים לשלושים יום.

לאחר הדיון לא הצליחו שירותי הרווחה ליצור קשר עם המשיבה במשך מספר ימים. לבסוף תואם ביקור בין המשיבה לקטינה אולם המשיבה הודיעה, כי לא תגיע לביקור. ביום 3.4.14 נערכה ועדת טיפול והערכה אליה לא הגיעה המשיבה, אולם המשיבה הגיעה מספר שעות לאחר הועדה ואז נמסרו לה המלצות הועדה והפנייה לבדיקה בלשכה לבריאות הנפש. בשלב זה המשיבה ניתקה את הקשר עם שירותי הרווחה ולא ניתן היה לתאם מפגש בינה לבין הקטינה. בהמשך נקבעו מספר מפגשים בין המשיבה לקטינה אך המשיבה לא הגיעה לביקורים אלה מבלי לעדכן או להסביר את פשר היעדרותה, ורק ביום 27.4.14 נפגשה לראשונה עם הקטינה במרכז הקשר.

5. ביום 7.5.14 התקיימה ועדת תכנון וטיפול נוספת, בה נכחו המשיבה והאב. המשיבה הביעה רצון לגדל את הקטינה אולם לא הציגה כל תוכנית וסירבה להשתלב בבית שבתאי לוי. האב ציין כי הוא משתחרר ממאסר בעוד חודש ויסייע בגידול הקטינה. הוחלט כי הקטינה תוסיף לשהות בקלט חירום והמשיבה תשכור בית ראוי למגורים בתוך חודש על מנת שתוכל לגדל את הקטינה עם שחרור האב. לאחר הועדה החלה המשיבה לשתף פעולה באופן חלקי עם הגורמים הטיפוליים, שכרה דירה באשקלון והגיעה בעקביות למפגשים עם הקטינה.

ביום 28.5.14 התקיים דיון בבית המשפט לנוער בו הוכרזה הקטינה כקטינה נזקקת והוארך הצו להוצאה ממשמורת למשך ששים ימים נוספים. ביוני 2014 השתחרר האב ממאסר, עבר להתגורר עם המשיבה והגיע עימה לביקורים אצל הקטינה. ביום 10.7.14 נערכה הערכה פסיכיאטרית למשיבה ממנה עלה, כי המשיבה אינה לוקה במחלת נפש וקשייה נובעים בעיקר מבעיות פסיכו-סוציאליות.

בעקבות ההתרשמות מהשיפור במצבם ואורח חייהם של האב והמשיבה, המליצו גורמי הטיפול על חזרת הקטינה להוריה תחת פיקוח והשגחה, וביום 1.9.14 אישר בית המשפט את הבקשה לשינוי דרכי הטיפול. ביום 2.9.14 הועברה הקטנה לבית המשיבה והאב.