ערעור על קולת העונש למורשע ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה

המשיב בתיק זה הורשע על פי הודאתו ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כלי תחבורה נוסע.

בימ"ש קמא גזר על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל ו-14 חודשי מאסר על תנאי למשך 4 שנים. הערעור בפני הינו של התביעה על קולת העונש.

אין כל ספק שאין להתייחס בקלות למעשיו החמורים של המשיב. יידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר רכב נוסע יכולים לגרום לאסון, כפי שקרה כבר בעבר במספר לא קטן של מקרים. מצד שני, יש להתחשב בגילו של המשיב שהיום הינו בן 15.

 בימ"ש קמא התחשב בנוסף גם בחרטה של המשיב ומעדותו של האב שעשה עליו רושם נורמטיבי המגלה אכפתיות כלפי ילדיו וכל רצונו הוא שילדיו יסיימו את לימודיהם כולל לימודים אקדמיים.

אין גם כל ספק שרמת הענישה אצלנו בגין הרשעה במעשים בהם הורשע המשיב הינה חמורה יותר מזו שהושתה עליו.

בימ"ש קמא היה ער לכך, וקבע שיש להתחשב בגיל הצעיר ובאפשרות השיקום ולכן הגיע "למסקנה שזהו מקרה מתאים לסטות מרמת הענישה המקורית, ולהסתפק בענישה מידתית". כן התחשב בימ"ש קמא בכך שמעשיו של המשיב לא גרמו לנזק, בהודאתו וברצונו לחזור, בימים אלו, לספסל הלימודים. 

התביעה הצביע על עד"י 1350/07 שם למרות ש הצדדים במסגרת הסדר טיעון הגיעו להסכמה על עונש של 16חודשי מאסר, ביהמ"ש קמא גזר שישה חודשי מאסר בפועל. בימ"ש לערעורים קיבל את ערעור התביעה וגזר 12 חודשי מאסר בפועל. אציין כי שם הנאשם הורשע במספר אירועים של זריקת אבנים והשתתפות בזריקת בקבוק תבערה,בעוד אצלנו האירוע בו הורשע המשיב היה אירוע אחד בו זרק אבנים ובקבוק תבערה.

בעניין חטיב נקבע:

"אם כך מה יעשה ביהמ"ש בבואו לגזור עונשו של קטין? דומה כי ביהמ"ש נדרש לעשות את שעושה הוא תמיד - איזון ראוי בין צורכי הענישה וההרתעה לבין צרכיו ונסיבותיו האישיות של הנאשם שבפניו.

כשעניין לנו בקטין, ובמיוחד מי שזה עתה נכנס לגיל האחריות הפלילית, הנעדר הרשעות קודמות, אשר התמזל מזלו ולא גרם לפגיעה של ממש ברכוש או בנפש, יש מקום להימנע מענישה מחמירה ולהשאיר לקטין פתח של תקווה וסיכוי לתקן את דרכיו כשהוא בסביבתו הטבעית ובחיק משפחתו.ד

מטרה זו תושג ע"י הטלת עונש מאסר, גם אם קצר מזה שראוי היה לגזור בשים לב לחומרת העברה, קנס כספי ומרכיב נכבד של מאסר על תנאי אשר ירחף לו מעל לראשו של הנאשם עת ישקול את צעדיו בעתיד." (ע' איו"ש 59/00 חטיב נ' התוב"ץ וראה גם עד"י 2891/06 התוב"ץ נ' אבו האשם, בו נדונה בהרחבה סוגיית ענישת הקטינים, ואף צוטטו פסקי הדין המנחים בסוגייה)."

גם בעד"י 2114/06 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, על פיו קטין בן 14.5 יקבל עונש מוסכם של 18 חודשי מאסר, בגין זריקת אבנים ובקבוקי תבערה. ביהמ"ש גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל, בערעור הסכימו הצדדים כי העונש יעמוד על 15 חודשי מאסר בפועל.

בעד"י 1413/06 היה מקרה של קטין (בן 14), אשר הורשע בזריקת בקבוק תבערה לעבר כביש. הוסכם בין הצדדים על 10 חודשי מאסר. ביהמ"ש גזר 11 ימים לריצוי בפועל, בערעור הוסכם על בין הצדדים על 5 חודשי מאסר בפועל.

רואים אנו איפוא כיצד בתי המשפט מתלבטים בגזירת עונש לקטינים, בימ"ש קמא אפילו במספר מקרים גזר עונשים קלים יותר ממה שהסנגור הסכים.

אין כל ספק שגזירת עונשו של קטין אשר מעד פעם אחת ולא גרם לנזק, כאשר יש לקחת בחשבון כשיקול מרכזי גם את אפשרות השיקום, מביאה לקושי רב שעה שאנו באים לגזור את דינו.

ידוע הוא שזריקת אבנים ובקבוקי תבערה נעשית פעמים רבות דווקא ע"י צעירים קטינים ומחייבת מצד שני ענישה ראויה.

לא אוכל לצערי להסתמך על עד"י 1413/06, שם בקבוק התבערה נזרק לעבר כביש תוך כוונה לפגוע ברכוש בלבד, בעוד אצלנו זריקת האבנים ובקבוק התבערה היו לעבר כלי תחבורה נוסע.

לאור כל הנ"ל, אין מנוס מלקבל את הערעור, אך בהתחשב בנסיבות המיוחדות, עבירה ראשונה, הודאה, הבעת חרטה ואף התחייבות האב לטפל בבנו, נראה לי כי אין למצות את הדין ויש להסתפק ב-10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מבלי שיש לראות בכך תקדים לגבי מקרים דומים, לרבות במקרים של קטינים.

עונש המאסר על תנאי יישאר על כנו.