ערעור על פס"ד של בית הדין למשמעת המוגש ללא נימוקים נחשב כערעור שמוגש במועד

2. נגד ניסים דבורה (להלן - המשיב) הוגשה תובענה המייחסת לו עבירות משמעת שונות אותן ביצע במהלך עבודתו כחוקר בנציבות שירות המדינה. בהכרעת דין מיום 5.6.08 הורשע המשיב בעבירה של פגיעה במשמעת, לפי סעיף 17(1) לחוק ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 17(3) לחוק. במקביל זוכה המשיב מעבירה של הטרדה מינית, לפי סעיף 3(א)(3) ו-(4) +3(6)(ג) וסעיף 4 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 בצירוף סעיף 43.421(ב)(3), ב(3)(א) ו-ב(4) לתקשי"ר ובצירוף סעיף 17(2) לחוק. בגזר דין מיום 4.8.08 השית בית הדין למשמעת על המשיב אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת והעברה מתפקיד של חוקר משמעת לתקופה של שנתיים.

3. ביום 11.9.08 הגישה המדינה הודעת ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה "בקשה לאורכה לצורך הגשת נימוקי ערעור". המדינה הבהירה כי פסק הדין התקבל במשרדיה ביום 14.8.08 וכי נוכח נסיבות שאינן תלויות בה, היא מבקשת- בהסכמת המבקש - להגיש נימוקי ערעור במועד מאוחר יותר.

בהחלטה מיום 24.9.08 קבעתי את הדיון בערעור ליום 22.12.08 והוריתי למדינה להגיש עיקרי טיעון עד ליום 16.11.08 ולמשיב עד ליום 7.12.08. בהחלטה מיום 2.10.08 נעתרתי לבקשת המדינה להגיש את נימוקי הערעור עד ליום 16.11.08.

4.      ביום 7.10.08 הגיש המשיב בקשה למחיקת הערעור שהגישה המדינה. לטענתו, הודעת הערעור הוגשה שלא כדין מאחר שלא כללה נימוקים ומבלי שניתנה הסכמתו למתן ארכה להגשתם. המשיב ציין כי על פי סעיף 43(א) לחוק המשמעת  ניתן להגיש ערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת תוך שלושים יום מיום שניתן, אם ניתן בפני המערער או לאחר שהומצא לו, אם ניתן שלא בפניו. לטענת המבקש, נוכח העובדה כי אין בחוק התייחסות למבנה הודעת הערעור, יש להחיל במקרה זה הוראות מחוקים אחרים. המשיב מוסיף כי קיים ספק האם יש להחיל  את הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ) או את תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). לטענתו, בין אם יוחלו הוראות החסד"פ ובין אם יוחלו תקנות סדר הדין האזרחי, יש להגיש ערעור כולל נימוקים, ובאין נימוקים אין בפני בית המשפט הודעת ערעור כדין אלא "הודעה" בלבד. המשיב מדגיש כי הוא מתנגד להארכת המועד להגשת נימוקי הערעור שכן יש בכך כדי לשנות את מצבו המשפטי לרעה. המשיב מסביר כי עובר להגשת כתב התובענה נגדו בחודש ספטמבר 2005, הוא הושעה מעבודתו ומאז אין הוא עובד והוא נתון במצוקה נפשית וכלכלית. המשיב מוסיף כי זכותו לשוב לעבודתו מותנית בכך שפסק הדין של בית הדין למשמעת יהיה חלוט. לטענתו, הענות לבקשת המדינה להאריך את המועד להגשת נימוקים תרע את מצבו המשפטי ותפגע ביכולתו לממש את פסק הדין של בית הדין למשמעת ולשוב לעבודתו. לטענתו, מאחר וביום 15.9.08 חלף המועד להגשת הערעור ומכיוון שבמועד זה כל שנמצא בפני בית המשפט היתה "הודעה" שאינה תואמת את סדרי הדין, יש למחוק את ההודעה שהוגשה ולבטל את הארכת המועד להגשת נימוקי הערעור. המשיב מוסיף וטוען כי מאחר ונימוקי הערעור יוגשו רק ביום 16.11.08, ישארו לו כשלושה שבועות בלבד עד למועד בו עליו להגיש את עיקרי הטיעון וללמוד לראשונה את נימוקי הערעור נגדו.

5.      המדינה טוענת כי הודעת הערעור הוגשה תוך המועד הקבוע בחוק. לטענתה, הבקשה להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור הוגשה עקב נסיבות חריגות שאינן תלויות בה וכי עקב אי הבנה סברה כי המשיב נתן הסכמתו להפרדת נימוקי הערעור מהודעת הערעור הגם שהסכמה שכזו לא ניתנה. לטענת המדינה אין בכך  כדי להביא למחיקת הערעור. המדינה טוענת כי על-פי החסד"פ לבית המשפט נתונה הסמכות להורות כי הגשת נימוקי ערעור במועד מאוחר להגשת הערעור, אף מבלי לקבל את הסכמת הצדדים. המדינה מוסיפה כי אין במתן הארכה לצורך הגשת נימוקי ערעור כדי לפגוע לרעה במצבו של המבקש, שכן הובהר לו כי בכוונת המדינה להגיש ערעור על פסק הדין, ולפיכך לא יכול היה לתכנן לשוב לעבודתו.

דיון

6. סעיף 43(א) לחוק, תוחם את מסגרת הזמן בה ניתן להגיש ערעור על פסק דין של בית הדין לאמור: " פסק הדין של בית הדין בתובענה ניתן לערעור ... לא יאוחר מהיום השלושים לאחר שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני המערער, או לאחר שהומצא לו העתק ממנו, אם ניתן שלא בפניו". בתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין בערעור או בבקשה לשופט בית המשפט העליון), התשכ"ד- 1963 (להלן - תקנות המשמעת) נקבע כי הודעת ערעור תכלול, בין היתר, את נימוקי הערעור. בעל"ע 17/88 ניסים בר חן נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים קבע בית המשפט העליון כי "כתב ערעור ללא נימוקים הוא כתב ערעור". בענייננו, ערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת מוגש ב"הודעת" ערעור ולא ב"כתב" ערעור, אולם אין בכך משום שוני מהותי מההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון. משכך, לא ניתן לומר כי הודעת ערעור שהוגשה בלא נימוקים אינה ערעור אלא "הודעה" בלבד שדינה להימחק.

7. טוען המשיב כי, לפסק דין של בית הדין משמעויות אזרחיות ולכן יש תחולה לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיהן לא ניתן להפריד בין הערעור לנימוקיו. אין בידי לקבל טענה זו: ראשית, הדין המשמעתי קרוב במהותו לדין הפלילי. הדבר נלמד הן ממידת ההוכחה הנדרשת לשם הרשעה בהליך המשמעתי (עש"מ 3725/91 בכרך נ מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 401, בעמוד 408); הן מטיבן של עבירות המשמעת בהן הואשם המבקש, שהן גם עבירות פליליות (הטרדה מינית) והן מאמצעי המשמעת המשמעותיים אותם מוסמך בית הדין להטיל על נאשם, ובהם פיטורים ללא פיצויי פיטורים, הפקעת משכורת ועוד (סעיף 34 לחוק). שנית, אופיו המעין פלילי של ההליך בבית הדין למשמעת נלמד גם מהעובדה שסעיף 43(1) לחוק קובע כי "לעניין הערעור, הכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את פסק הדין" בדומה למקובל בהליכים הפליליים. שלישית, נוכח העובדה כי בהליך הפלילי ניתנת אפשרות להגשת נימוקי ערעור בנפרד מהודעת הערעור, קל וחומר שיש ליתן אפשרות שכזו בהליך המשמעתי, שהשלכותיו חמורות פחות מאלו של ההליך הפלילי. יש לזכור כי מתן האפשרות להגיש נימוקי ערעור בנפרד, פועלת  גם לטובתו של העובד נגדו הוגש האישום, באותם מקרים בהם הוא זה המבקש להגיש ערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת שניתן בעניינו.

8.   בפסק הדין בעניינו של נסים בר חן נדון ערעור שהוגש על הרשעה בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. באותה פרשה קבע בית המשפט העליון כי בהעדר הוראה קונקרטית באשר לדינו של כתב ערעור ללא הנמקה יש לפנות לסעיף 203 לחוק סדר הדין הפלילי:

"והנה, סעיף 203 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי אם לא ניתנו בהודעת הערעור נימוקי הערעור, רשאי בית המשפט להורות למערער להגיש נימוקים, ואם הוא לא עושה כן, לדחות את הערעור מחוסר נימוקים. משמע, אין בהעדר הנימוקים כדי לפסול את כתב הערעור, אלא יש בהעדר נימוקים כדי להסמיך את בית המשפט להורות על מתן נימוקים, ורק אם הוראתו לא קוימה, לדחות את הערעור בשל העדר נימוקים. על-פי קונסטרוקציה זו בית הדין המשמעתי אינו רשאי לדחות את הערעור בטרם הורה למערער להגיש נימוקים ובטרם שוכנע, כי המערער לא קיים את הוראתו זו. נמצא, כי בין אם נלך לפי המבנה המשפטי הראשון ובין אם נלך לפי המבנה המשפטי השני ואין לנו צורך להכריע בכך - דחיית הערעור, בנסיבות העניין שלפנינו, אינה כדין".

מוסיף המשיב וטוען כי גם על פי סדרי הדין הנוהגים בבית הדין לעבודה לא ניתן להגיש הודעת ערעור ללא נימוקים וחלים העקרונות של תקנות סדר הדין האזרחי. טענה זו יש לדחות. עיון בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מעלה כי גם שם  נפסק שערעור המוגש ללא נימוקים נחשב כערעור שמוגש במועד ולבית הדין קיימת סמכות לאשר - במקרים המתאימים - את הגשת הנימוקים בנפרד מהודעת הערעור (ראה עא"ח (ארצי) 46/07 משה אשכנזי נ' המוסד לביטוח לאומי, בש"א 79/08 המוסד לביטוח לאומי נ' לימור בן חיים).

9.   מוסיף המבקש וטוען, כי נוכח העובדה שאין הוא יכול לשוב לעבודתו כל עוד פסק הדין שניתן בעניינו לא הפך חלוט, הרי שמתן הארכה להגשת נימוקי הערעור תרע את מצבו  המשפטי ותמנע ממנו את הזכות המהותית לפסק דין חלוט. אף טענה זו אין בידי לקבל. הערעור על פסק דין של בית הדין הינו בזכות. נוכח העובדה כי המדינה מימשה את זכותה והגישה את הודעת הערעור תוך הזמן הקבוע בחוק בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור, הרי שלא נפגעה זכותו של המשיב לפסק דין חלוט, ולא נפגעה גם ציפייתו לסופיות הדיון בהליכים שהתנהלו נגדו.

     10.  בהקשר יש להוסיף כי בשל אי הבנה ציינה המדינה בבקשתה כי המשיב נתן הסכמתו להארכת המועד להגשת נימוקי הערעור אף שבפועל לא ניתנה הסכמה כזו. בנסיבות מיוחדות אלה ונוכח הארכת הזמן הקצרה אותה ביקשה המדינה, יש הצדקה להאריך את המועד להגשת נימוקי הערעור.

      11. זאת ועוד, בתי המשפט חזרו וקבעו את חשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהינה זכות ראשונית ויסודית הנתונה לכל. במסגרת האיזון הנדרש בין זכות חשובה זו לבין התכלית של התנהלות בעלי הדין בהגינות וביעילות וסדרי הדין הקובעים את דרכי ההתנהלות והמועדים, נראה כי אין הצדקה לסלק על הסף הודעת ערעור שהוגשה ללא נימוקים ויש לאפשר, במקרים המתאימים, להשלים את הגשת נימוקי הערעור במועד שיקבע בית המשפט.

לא למותר לציין כי המועד שנקבע לשמיעת הערעור גופו לא נדחה עקב ארכת הזמן שניתנה להגשת נימוקי הערעור. עם זאת, כדי לאפשר למשיב להכין כראוי את עיקרי הטיעון מטעמו ניתנת לו ארכת זמן נוספת והוא יוכל להגיש את עיקרי הטיעון עד ליום 15.12.08.

12. לאור כל האמור, בקשת המשיב למחיקת הודעת הערעור - נדחית.