ע"פ
בית המשפט העליון
|
10145-04
14/02/2008
|
בפני השופט:
1. א' א' לוי 2. ס' ג'ובראן 3. י' אלון
|
- נגד - |
התובע:
וארדה בכראווי עו"ד מואנס ח'ורי
|
הנתבע:
מדינת ישראל עו"ד מאיה חדד
|
פסק-דין |
השופט ס' ג'ובראן:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (פ 477/02). בפסק הדין הורשעה המערערת בעבירה של מגע עם סוכן חוץ ובעבירה של חיפוי.
2. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה הואשמה המערערת בעבירה של מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה, לפי סעיפים 92 ו-99 לחוק העונשין; עבירה של קשירת קשר למתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 499 לחוק העונשים ותקנה 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945; ועבירה של חיפוי, לפי סעיפים 95 ו-99 לחוק העונשין.
3. על פי הנטען בכתב האישום, החל משנת 2000 עמדה המערערת בקשר עם אדם בשם ראפת מוקדי (להלן: ראפת). בין השניים נרקמה מערכת יחסים, במהלכה החל ראפת לשוחח עם המערערת אודות הצורך לבצע פיגועי התאבדות בתוך מדינת ישראל. בהמשך הקשר מסר ראפת למערערת כי בכוונתו לבצע בעצמו פיגוע התאבדות בתוך מדינת ישראל, לאחר שחברי הארגון אליו הוא משתייך שכנעו אותו לעשות כן. ביום 10.10.2002 הגיע ראפת לחנות הבגדים אותה ניהלה המערערת בעראבה והודיע לה כי הוא משתייך לארגון החמאס וכי הוא עתיד לבצע פיגוע התאבדות. לפי הנטען, המערערת סיכמה עם ראפת לגבי הדרכים בהם תוכל לסייע לארגון החמאס לאחר הפיגוע אותו יבצע. ראפת צויד על ידי חברי ארגון החמאס בחגורת נפץ והגיע לאזור הטיילת בתל אביב, אולם לבסוף לא הוציא לפועל את הפיגוע שתוכנן.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
4. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ח' פיזם והשופטים א' רזי ו-א' שיף) זיכה את המערערת משתי העבירות של קשירת קשר, בקובעו כי במערכת היחסים בינה ובין ראפת לא נתקיימו המאפיינים של קשירת קשר, שכן לא הייתה כוונה מצידה לקיים פעילות משותפת עמו והסכמתה לסייע לארגון החמאס לא הגיעה לכדי קשירת קשר.
מנגד, הרשיע בית המשפט את המערערת בעבירה של מגע עם סוכן חוץ ובעבירה של חיפוי. בנוגע לעבירה של מגע עם סוכן חוץ קבע בית המשפט כי המערערת ידעה בשלב מסוים של מערכת היחסים כי ראפת משתייך לארגון טרור וכי הקשר ביניהם נשא גם אופי של מגע עם סוכן חוץ, מעבר לקשר הרומנטי בין השניים. ביחס לעבירה של חיפוי, קבע בית המשפט כי המערערת ידעה על כוונתו של ראפת לבצע פיגוע התאבדות אך נמנעה מלדווח אודותיו לרשויות החוק.
5. בעקבות הרשעתה גזר בית המשפט המחוזי על המערערת עונש של שמונה שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בית המשפט התייחס בגזר דינו לחומרת העבירות מחד, ומאידך לעובדה שכוונתו הזדונית של ראפת לא יצאה אל הפועל ולהתרשמותו כי המערערת פעלה גם מתוך אהבתה לראפת, שאולי שיבשה את שיקול דעתה.
טענות הצדדים
6. לטענת המערערת, שגה בית המשפט המחוזי משהרשיעה בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ובעבירה של חיפוי. לטענתה, מערכת היחסים בינה ובין ראפת הייתה מערכת יחסים רומנטית, אשר במסגרתה שיתף אותה ראפת במידע המצוי ברשותו. לטענתה, העובדה כי היחסים הדומיננטיים שבינה ובין ראפת היו יחסי אהבה מהווה הסבר סביר למגעה עמו, ועל כן לא ניתן להרשיעה בעבירה של מגע עם סוכן חוץ. לחלופין טוענת המערערת כי לא היה במעשיה דבר שיש בו כדי להביא לפגיעה בביטחון המדינה.
ביחס לעבירת החיפוי טוענת המערערת כי מכיוון שראפת לא הואשם לבסוף בביצוע עבירה על פרק ז' לחוק העונשין, לא ניתן להרשיעה בעבירה של חיפוי, המתייחסת לחיפוי על עבירות ביטחוניות לפי פרק ז' בלבד. לחילופין טוענת המערערת כי יש להחיל לגביה את הסייג הקבוע בעבירה זו, לגבי בני זוג. לחילופי חילופין טוענת המערערת כי ניסתה להניא את ראפת מביצוע הפיגוע, וכי פעולותיה בעניין זה היו פעולות סבירות למניעת העבירה.
7. ביחס לעונש שהוטל עליה טוענת המערערת כי שגה בית המשפט משהחמיר בעונשה, בפרט לאור התייחסותו אל הסכמתה לסייע לארגון החמאס כאל נסיבה לחומרה, הגם שבמסגרת הכרעת דינו לא ראה בה כבעלת משמעות פלילית.
8. מנגד סומכת המדינה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור על שני חלקיו.
דיון
מגע עם סוכן חוץ
9. העבירה של מגע עם סוכן חוץ מנוייה בסעיף 114 לחוק העונשין, הקובע כי: