ערעור על החלטת רשם הוצל"פ בבקשה שהוגשה על דרך טענת "פרעתי"

מונח בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיכל שכנר מיום 15.4.15 במסגרת תיק הוצל"פ 20-13224-14-7, אשר קיבלה בהחלטתה את עמדת המשיבה, שהגישה בקשה על דרך טענת "פרעתי" (להלן – ההחלטה).הצדדים ופתח דבר

טענות המערערת

ביום 13.8.13 הגישה המערערת נגד המשיבה (להלן – העירייה) תביעה כספית על סך של 2,992,733 ₪. בסיומם של הליכי גישור, נכרת בין המערערת והעירייה הסכם פשרה - שקיבל תוקף של פסק דין - ולפיו היה על העירייה לשלם למערערת סך של 828,930 ₪ בתוך 30 ימים ממועד אישור הסכם הפשרה ע"י ביהמ"ש (להלן – ההסכם). בהסכם נקבע, כי ככל שלא ישולם סכום הפשרה במלואו או במועדו יעמוד מלוא סכום התביעה לפירעון מיידי, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה.

ביום 8.7.14 נתן ביהמ"ש תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. ביום 1.9.14 – בחלוף 55 ימים מהמועד בו אושר הסכם הפשרה וניתן לו תוקף של פסק דין – ומשלא שילמה העירייה את הסך שהתחייבה לשלם, הגישה המערערת בקשה לביצועו של פסק הדין, כאשר הבקשה הוגשה על מלוא סכום התביעה.

רק ביום 8.9.14 - בחלוף 62 ימים ממועד אישור הסכם הפשרה ובאיחור של 32 ימים מהמועד הקבוע בהסכם לביצוע התשלום – שילמה העירייה את סכום הפשרה. התשלום הופחת מסכום החוב בתיק ההוצל"פ.

העירייה הגישה בקשה על דרך טענת "פרעתי", ובה טענה, כי לאחר ששילמה את סכום הפשרה, אין היא חייבת לשלם את מלוא סכום התביעה. בהחלטה מיום 15.4.15 – ההחלטה עליה נסוב הערעור בתיק זה - קיבלה כב' רשמת ההוצל"פ את הבקשה, והורתה להעמיד את גובה החוב בתיק ההוצל"פ על סכום אגרת פתיחת התיק בתוספת הוצאות פתיחת תיק ההוצל"פ בסך 20,000 ₪. כב' רשמת ההוצל"פ קבעה, כי האיחור בתשלום הוא "איחור מזערי" שלא גרם למערערת כל נזק.

שגתה כב' רשמת ההוצל"פ כאשר קיבלה את בקשת העירייה ופטרה אותה מתשלום מלוא סכום התביעה. החלטה זו סותרת את האמור בהסכם ומתערבת בחופש החוזים של הצדדים. כמו כן, מדובר בהחלטה שניתנה בחוסר סמכות. מדובר בתנאי בהסכם,  שקיבל תוקף של פסק דין. אין כל מחלוקת, כי תנאי ההסכם הופרו. כב' רשמת ההוצל"פ נעדרת סמכות לקבוע אם לקיים תנאי כלשהו בהסכם. כב' רשמת ההוצל"פ נעדרת סמכות לשנות את ההסכם ולהתערב בו שלא כדין.

טעתה כב' רשמת ההוצל"פ כאשר קבעה, מבלי שהדבר נטען ע"י העירייה, כי האיחור בתשלום לא גרם נזק למערערת. מדובר בחתירה תחת שיטת המשפט האדוורסרית, הנהוגה בארצנו. זאת ועוד, אף אחד מהצדדים לא התנה את העמדת מלוא סכום התביעה לפירעון בקיומו של נזק כלשהו. מדובר ב"כתיבה מחדש" של ההסכם, דבר שאיננו בסמכות כב' רשמת ההוצל"פ. למעלה מן הצורך ולמרות שאין רלוונטיות לשאלת הנזק טוענת המערערת, כי נגרם לה נזק בגובה התביעה המקורית. רק לצרכי פשרה ומטעמים פרקטיים הסכימה המערערת להעמיד את סכום הפשרה על סך נמוך יותר.

טעתה כב' רשמת ההוצל"פ, כאשר התבססה בהחלטה על טענת העירייה – שנטענה לראשונה רק בדיון ביום 29.3.15 – במסגרתה טענה העירייה לטעות במערכת המיחשוב שלה. המדובר בטענה, שמהווה הרחבת חזית אסורה. אסור היה לכב' רשמת ההוצל"פ להתבסס על טענה זו.

כב' רשמת ההוצל"פ איננה מוסמכת להאריך מועד שנקבע בפסק דין וכן איננה מוסמכת להפעיל שיקול דעת בעת שהיא מורה על ביצוע פסק דין.