השופט ח' מלצר:
1. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ) הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)), ופציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק). בית המשפט גזר על המערער 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 12 ימי מעצר, ו-18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, כאשר התנאי הוא שהמערער לא יבצע כל עבירת אלימות, למעט עבירה של תקיפה סתם, כאמור בסעיף 379 לחוק. הערעור מופנה כנגד גזר הדין בלבד.
ההליכים בבית המשפט המחוזי
2. בכתב אישום שהוגש נגד המערער, נטען כי בחודש יולי 2006 התפתח ויכוח בין המערער לבין שני אחיו. במהלך הויכוח בערה חמתו של המערער, הוא נטל מוט ברזל ותקף באמצעותו את אחיו. לאחד מהם נגרם שבר בקדמת הגולגולת, שטפי דם בראשו ונזקים נוספים, והוא אושפז. לאח השני נגרם שבר בידו וגם הוא נזקק לטיפול רפואי. המערער הואשם בקשר עם האמור בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק), חבלה חמורה בכוונה בנסיבות מחמירות, ופציעה בנסיבות מחמירות. הצדדים קיימו הליכי גישור במהלכם הגיעו להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום במובן זה שנמחק האישום המייחס למערער עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, המערער חזר בו מכפירתו והודה בכתב האישום המתוקן, והורשע על יסוד הודאתו.
3. הסדר הטיעון לא התייחס לשאלת העונש. לפיכך נפנה בית המשפט המחוזי לגזור את דינו של המערער בהסתמך על תסקיר מבחן שנערך למערער, לבקשתו, ועל טענות הצדדים לעונש, כמפורט בהרחבה בגזר הדין.
בתסקיר המבחן שעמד בפני בית המשפט הנכבד קמא פורט רקעו המשפחתי של המערער (אשר מטעמים מובנים אינני רואה לתארו כאן) והוסבר שנראה שעל בסיס זה הוא פעל מתוך דחפים, יצרים וחסכים רגשיים עמוקים. עוד צוין כי המערער נטל אחריות חלקית בלבד על האירוע, תוך שהוא נוטה להשליך את האחריות להתפתחות הדברים, נשוא כתב האישום - על אחיו. המערער נמנע מלבטא נזקקות טיפולית, ועל כן שירות המבחן בחר שלא לתת המלצה טיפולית. עם זאת הומלץ שלא לשלוח את המערער למאסר בפועל, כי אם להסתפק בצו שירות לתועלת הציבור, בנוסף לעונש מותנה ולהתחייבות כספית, כל זאת לאור מערכת היחסים עם אחיו, שהשתפרה ונשתקמה, העובדה שאחיו אינם חשים עוד מאויימים ממנו, ובשל היותו אב למשפחה צעירה.
ב"כ המשיבה הדגיש את חומרת מעשיו האלימים של המערער, שבוצעו תוך שימוש בנשק קר, ואת התוצאות הקשות של מעשים אלה. כן צוין עברו הפלילי המכביד של המערער - הכולל שש הרשעות (ישנות יחסית - האחרונה שבהן בשנת 2003) בעבירות שונות, בהן: חטיפה, תקיפה בתנאים מחמירים, שלוש עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ותקיפה סתם, שבגין חלקן נשלח כבר המערער פעם אחת למאסר בפועל והוטלו עליו בעבר מספר מאסרים על תנאי. ב"כ המשיבה טען לפיכך כי יש להטיל על המערער - שמצטייר כמי שאינו ירא את מערכת אכיפת החוק - עונש מאסר בפועל, דבר שיהווה מסר למבצעי עבירות אלימות מסוג זה.
ב"כ המערער הדגיש מאידך גיסא בפני בית המשפט המחוזי כי מאז הרשעתו האחרונה של המערער לפני שנים אחדות, הוא נישא ומנהל מאז אורח חיים נורמטיבי. כן נטען כי אירוע התקיפה, נשוא כתב האישום, התרחש כתוצאה מכך שאחיו של המערער הם שהגיעו לביתו ותקפוהו, ומעשיו בוצעו אך בתגובה להתנהלותם זו (אף שלא נטען כי מעשי המערער מהווים הגנה עצמית כדין, במיוחד שלו היה נאמר כך, היה הדבר חורג מהעובדות המוסכמות במסגרת הסדר הטיעון). ב"כ המערער הוסיף כי בין הצדדים נערכה בינתיים "סולחה", יחסי האחים כיום הם טובים, וכי כעולה להבנתו מן התסקיר - אין סיכוי שהמערער ישוב על מעשיו.
4. בגזר דינו קבע בית המשפט המחוזי כי בעבירות אלימות דוגמת אלו שבהן הורשע המערער, יש ליתן לאלמנט ההרתעה משקל בכורה, ולהעדיפו על פני שיקוליו האישיים של המערער. בית המשפט ביקר את התנהגותו של המערער, שהביאה לפגיעה פיזית קשה באחיו, וקבע כי המערער נוקט בעת דחק בדרך אלימה. מאידך גיסא, ציין בית המשפט כי הוא שוקל לזכות המערער מגוון שיקולים, שביניהם: הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, הבעת החרטה מצידו, הסכם ה"סולחה" הנטען, שינוי אורחותיו של המערער מאז שביצע את העבירות נשוא האישום, ובפרט מאז שנישא והפך לאב, מעצר הבית בו שהה, טענת המערער לפיה אף הוא הוכה בידי אחיו ונזקק לטיפול רפואי, והמלצת שירות המבחן שלא למצות עימו את הדין (הגם שלא ניתנה המלצה להליך שיקומי). בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, ולאחר שערך איזון בין השיקולים השונים, מצא כי יש בכ"ז להשית על המערער עונש מאסר בפועל ועונש מאסר על תנאי, וגזר עליו את העונשים אותם פירטתי בסעיף 1 שלעיל.
הערעור
5. בהודעת הערעור, ובדיון שהתקיים לפנינו, טען ב"כ המערער כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא התחשב בגזר דינו (או לא התחשב די) במספר גורמים: המערער הותקף בידי אחיו - על פי טענתו, בעריכת ה"סולחה" בין הצדדים, בתקופת מעצר הבית בה היה נתון המערער ובנסיבותיו האישיות. כן נטען כי העונש חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת, וכי על בית המשפט היה להסתפק בהטלת צו שירות לתועלת הציבור, כמומלץ - לטענת ב"כ המערער - בתסקיר המבחן.
6. ב"כ המשיבה טען כי בנסיבות העניין ולאור עברו המכביד של המערער, היה מקום לגזור עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה באופן משמעותי מזו שנקבעה בידי בית המשפט המחוזי והעונש שהושת עליו לבסוף ביטא התחשבות בגורמים המצדיקים התייחסות מקלה יותר, כך שבסך הכל התוצאה שהתקבלה משקפת איזון ראוי ואין לסטות הימנה.
7. שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר משלים, בו צוין כי נעשה ניסיון נוסף לגייס את המערער להליך שיקומי שיסייע לו בהבנתה ובזיהוייה של מערכת הערכים המניעה אותו בהתנהגותו התוקפנית, ובמציאת פתרונות חלופיים לסכסוכים. ניסיון זה לא עלה יפה לאחר שמנחי הקבוצה הטיפולית מצאו שהמערער אינו מתאים להליך הקבוצתי, שכן אין הוא מגלה מודעות לצורך בעריכת שינויים בדפוסי התנהגותו. על רקע האמור שירות המבחן הוסיף כי התחזק בהתרשמותו לפיה המערער איננו בשל לעבור הליך טיפולי וקבע כי אין בידו להמליץ על אפיק שיקומי במסגרת שירות המבחן. בדיון שהתקיים בפנינו הבהירה נציגת שירות המבחן כי אין בידה ליתן המלצה חוזרת כי העונש שיושת על המערער יהיה בדרך של צו שירות לתועלת הציבור.
8. בהסכמת המשיבה, ובהתאם להחלטתו של השופט י' אלון, מתאריך 14.11.07, נדחה תחילת ריצוי עונשו של המערער עד לפסק הדין והנה עתה הגיעה איפוא שעת ההכרעה.
דיון והכרעה
9. אין צורך להרחיב את הדיבור על חומרת מעשיו של המערער. כאשר חמתו בערה בו להשחית, הוא לא היסס לקום על אחיו ולהכותם במוט ברזל, תוך שהוא שובר את ידו של אח אחד ומנחית מוט ברזל על ראשו של האח האחר, דבר שהסב לאותו אח נזק חמור, שחייב את אשפוזו המיידי. המדובר בהתנהגות משולחת רסן, אשר אך דרך נס לא הסתיימה בפגיעה חמורה יותר באותו אח שנפגע בראשו. בית משפט זה ביקר לא אחת את "נוהגם של מיקצת אנשים ליישב חילוקי-דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים" (ע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.98), מפי השופט מ' חשין). הדרך לביעור נוהג זה ולשירוש נגע האלימות, היא בהשמת עבריינים אלימים שכאלו בד"כ מאחורי סורג ובריח (ראו: ע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.07); ע"פ 10444/06 עייני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.4.07)). אמנם, יש ושיקולים אישיים, או נסיבות אחרות הקשורות במבצע העבירה, יביאו להקלה מסוימת בעונש. ברם, במקרה זה שלפנינו מרבית השיקולים לקולא, אשר ב"כ המערער גרס משום-מה כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא התחשב בהם - נשקלו גם נשקלו על ידי הערכאה הדיונית והדבר צוין מפורשות בגזר הדין, כפי שפירטתי בסעיף 4 שלעיל (עם זאת נוכח העובדה שלא ניתן להם מלוא המשקל הראוי בנסיבות יש בהם כדי להצדיק הפחתה מסוימת בעונש, כאמור בסעיף 13 להלן).
10. ואולם טרם שאני מגיע להפחתה הקלה המתבקשת, יש להתייחס ולדחות שני טעמים שהמערער ביקש להתלות בהם כדי לנסות ולבסס הצדקה להקלה בעונשו: תסקיר שירות המבחן, וה"סולחה" שנערכה לטענתו עם אחיו, הכל כמפורט להלן.
11. באשר לטענתו של המערער לפיה שגה בית המשפט המחוזי עת נמנע מלגזור את דינו של המערער על יסוד המלצתו של שירות המבחן, שהציע לשיטתו צו שירות לתועלת הציבור חלף עונש מאסר - אעיר:
ראשית, המלצתו של שירות המבחן כשמה כן היא, ובית המשפט אמור לשקלה עניינית, אין הוא מחויב לקבלה.