ערעור כנגד חומרת העונש בעבירות הריגה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית

השופט א' א' לוי:

           ביום 17.6.04 יצא המערער, כאמל אלנססרה, לחופשה ממאסר בו נשא. כחלוף יומיים, ב-19.6.04, בשעת לילה מאוחרת, הוא נהג ברכב כשלידו יושב אחיו. שוטרים חשדו כי המערער מוביל ברכבו סמים, ועל כן שעה שהתקרב למחסום בכניסה לקריית גת, הם זינקו לעברו, ניסו לפתוח את דלתות הרכב, ומשהדבר לא עלה בידם הם ניפצו את שמשתו של החלון הקדמי. בתגובה, ביצע המערער פניית פרסה והחל נוסע במהירות בניגוד לכיוון התנועה. עקב כך הוא אילץ מספר נהגים לרדת לשוליים כדי להימנע מפגיעה, אולם משהגיע לצומת בכניסה למושב עוזה, הוא התנגש חזיתית ברכב אחר. כתוצאה מכך נחבל נהגו של הרכב האחר חבלות קשות, ולאחר כשעתיים נפטר. כמו כן, נפצעו שלושה נוסעים שהיו ברכב האחר, וכן המערער ואחיו. כתוצאה מאותה תאונה פגעה מכוניתו של המערער ברכב נוסף, ושני נוסעיה נפצעו אף הם.

           בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות בעבירות הריגה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיפים 298 ו-380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נגזר עונשו של המערער לחמש שנות מאסר ושנה מאסר על-תנאי. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן שנתיים שעמד נגדו, חלקו במצטבר וחלקו בחופף, כך שהמערער נכלא לשש שנים.

           שני הצדדים ערערו בפנינו כנגד גזר הדין. בערעור האחד (ע"פ 7701/05) טען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו הן באורכו של עונש המאסר שהשית עליו, והן בהחלטה להפעיל את המאסר המותנה. מנגד, טוענת המדינה (להלן: המשיבה) בע"פ 7278/05, כי העונש נוטה לקולא ואין בו מסר ראוי ומרתיע לרבים.

           ערעור זה בדין יסודו. תחילתו של סיפור המעשה בהחלטה של המערער להפר את תנאי החופשה שניתנה לו, תוך שהוא נוהג ברכב בשעה שהיה אמור לשהות בביתו. נראה כי עניין זה גרם למערער לנסות להימלט על נפשו ולמנוע את מעצרו, ומכאן ואילך התפתח מרדף מן הסוג בו אנו נתקלים בשנים האחרונות בתדירות גבוהה. המערער נסע בכיוון הנגדי לכוון הנסיעה המותר, תוך שהוא מסכן את חייהם של נהגים אשר למזל רובם הצליחו לחמוק מפגיעה. אולם גורלם של הנוסעים בשני רכבים אחרים היה שונה. המערער פגע, פגיעה חזיתית, ברכב האחד, ושב ופגע ברכב הנוסף, תוך שהוא גורם למותו של אדם ולפציעתם של אחרים, שכל "חטאם" נבע מכך שהם נקלעו לדרכו.

           התרענו בעבר וחזרנו והתרענו כנגד אותה תופעה של נהיגה פרועה ומופקרת שנהגים תמימים חוזרים ונתקלים בה בכבישי הארץ, ובעיקר בדרומה, והדגשנו את הצורך להחמיר בעונשיהם של נהגים עבריינים עקב הסכנה הגלומה בדרך נהיגתם. ואם נדרשה הוכחה עד כמה עלולה נהיגה מוסג זה להיות הרסנית, המקרה הנוכחי הוא דוגמה טובה לכך. המערער קיפד את פתיל חייו של נהג תמים ופצע נוסעים נוספים, ומאז חייהם של אלה אינם עוד חיים. זו תוצאה קשה מאין כמותה, וכדי להרתיע מפניה ראוי היה כי העונש שייגזר על המערער יהיה חמור במידה ניכרת מזה שהושת עליו. הדברים נכונים בבחינת קל וחומר נוכח העובדה כי מדובר במי שככל הנראה הפך את העבריינות לדרך חיים, באשר אין זה מאסרו הראשון, ובשנים האחרונות הוא נשא בעונשי מאסר נוספים בגין מעשים קשים אחרים שביצע.

           נוכח הנסיבות האמורות, ולאחר שנתנו את דעתנו לטיעוניהם של הצדדים, אנו דוחים את הערעור בע"פ 7701/05, ומאידך, מקבלים את הערעור בע"פ 7278/05. את תקופת המאסר בה ישא המערער בפועל בגין תיק זה אנו מעמידים על 8 שנים. לעונש זה יצטבר המאסר המותנה בן השנתיים שהופעל במלואו, והתקופה הכוללת תצטבר למאסר בו נשא המערער ערב ביצוען של העבירות.

           ניתן היום, ה' בחשון התשס"ח (17.10.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il