ערבות אינה פוקעת עם מות הערב אלא עוברת ליורשיו

א.         מהות התובענה

התובע הוא תאגיד בנקאי (להלן גם: "הבנק").

הנתבעת מס. 1 (להלן "החברה") ניהלה חשבון בסניף צפון דיזנגוף של הבנק, שמספרו 180130, שבמסגרתו קיבלה אשראים שונים.

יתרת חובה של החברה עמד ליום 2.6.2004 בגובה של 20,706,699 ש"ח כשהריבית חושבה עד ליום 31.3.2004. מר אריה קופילר ז"ל  (להלן: "המנוח") חתם על כתב ערבות מתמדת, לפיו ערב כלפי הבנק לכל חובותיה של החברה והתחייב לשלם לבנק ולשפותו בגין כל הסכומים שהגיעו ו/או שיגיעו לבנק מהחברה ללא הגבלה בסכום.

המנוח נפטר ביום 7.4.2003, והנתבעת מס. 2 הוכרזה כיורשתו היחידה לפי צו ירושה שניתן ביום 1.6.2003.

לטענת הבנק הנתבעת מס. 2 חייבת  ביחד עם החברה את כל הסכומים שחייבת החברה לבנק.

מכאן התובענה.

התביעה הוגשה במקורה בסד"מ.

בתחילת הדרך, מכיון שהסתבר שהחברה אינה פעילה, היא נמחקה מכתב הטענות, כך שהדיון עצמו התנהל לגבי חיובה של הנתבעת מס. 2.

הנתבעת מס. 2 הגישה בקשת רשות להגן, והרשם גלדשטין, - נענה לה, במובן זה שכל הטענות שנטענו הפכו לכתב הגנה.

ב.         טענות הנתבעת 2 בבקשת הרשות להגן

בבקשת הרשות להגן טענה הנתבעת מס. 2 את הטענות הבאות:

-           החוב ובעל החוב היחידים הינם החברה ומר אלי אפריים ז"ל. מר אפרים אליהו רכש את מניות המנוח בתאריך 25.12.1998, והתחייב לקחת עליו את כל החיובים של החברה, למחוק ולשחרר את המנוח מהערבויות האישיות שלו שניתנו לבנק.

-           הבנק בהתנהגותו גילה כי הוא מחל על החוב של החברה ו/או הפטיר אותה ממנו, ולכן אין לו כל עילת תביעה ו/או יריבות עם הנתבעת מס. 2.

-           לחברה לא קיים חוב לאור העברות הכספים מהחשבונות הפרטיים של מר אליהו.

-           המנוח הודיע לבנק ב-12.1.1999 על ביטול ערבותו, והבנק הסכים לכך.

-           כתב הערבות הינו כתב ערבות ללא הגבלה בסכום, ודינו בטלות.

-           כתב הערבות של המנוח היה מוגבל, ולא כפי שנכתב בכותרת.

-           הבנק מנוע מהגשת התביעה לאור שתיקתו לאחר פרסום פטירת המנוח.